בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

חודש נובמבר הולך ונמוג והנה הקטע האחרון שאני מפרסם בבמה זו לחודש זה.

זה אומר שעוד מעט חודש דצמבר איתנו והנה חלפה לה עוד שנה...

מוזר, הזמן עובר מהר שנהנים (גם אם לא תמיד נהנים).

כולי תקווה שגם הפעם, תהינו מהטקסטים השונים.

ויטמינצ'יק וסופר פארמצ'יק

לפני ימים ספורים, אמא שלי החליטה לבקר בסניף הסופר פארם הקרוב למקום מגוריה.

"מבצע נהדר" היא הכריזה ללא היסוס כאשר חזרה, בהתייחסה כמובן למבצע ליום אחד של 30% במכירת ויטמינים, רק בסניף הזה (או במילים אחרות, מבצע שיימשך לאורך זמן, לצורך חיסול מלאי שתוקפו עומד לפוג בכל הסניפים בארץ).

אז הלכתי לבדוק במה דברים אמורים ואגב לראות מה מצבן של הקופאיות ברשת (אלו שכעת תודות למאבק הציבורי העיקש, דורכות על שטיח אורטופדי, מה שהביא אותי למחשבות על ריפוד כל הבית בשטיחים אורטופדיים, על מנת שאוכל לעמוד כל היום, ללכת לישון בעמידה וגם להזמין את כל הנהלת הסופר פארם לעמוד אצלי בבית, ככה שבוע שבועיים, כי הרי שטיחים אורטופדיים הופכים את העמידה לחוויה שופרא דשופרא).

אז הקופאיות עדיין עומדות, לפחות ברבע השעה שהעברתי בסניף, בזמן שסרקתי את מדפי הוויטמינים.

ומה בעצם התגלה על מדפי הוויטמינים ברשת הבריאות (רק לא לבריאות העובדים)?

ובכן, גיליתי שיש המון, אבל המון סוגים של ויטמינים!

אני לא רק מדבר על אותיות (כפי שאחת מחברות הוויטמינים מנסחת מ-A ל-Zinc [אבץ]) המפארות את כל הוויטמינים (מעניין מה היה קורה לו לוויטמינים היו שמות שאינם אותיות לטיניות, אלא משהו יותר מסובך, האם אז עדיין היו נחשבים הם כה חיוניים וכולם היו זוכרים איזה ויטמין חשוב למה?), כל ויטמין והאות שלו (A, B [לסוגיו], C וכדומה. רק ויטמיון P לא מצאתי, כנראה שאין לי את זה...). אני מדבר גם על החומר ממנו קורצו הוויטמינים - חומרים סינטטיים, אצות ים, פטריות מהרגליים של יעקב פופק.

אז גיליתי שכמה ויטמינים מכילים ג'לטין, למשל סולגאר (יש עוד, נראה לי מרבית הוויטמינים מכילים ג'לטין המופק מעצמות דגים), מה שהופך אותם מוקצים מבחינתי.

חוץ מזה, גיליתי ליד מדפי הוויטמינים כל מיני מוצרים מוזרים שלא ברור לי מי בדיוק האנשים שקונים אותם (אני רק יכול לנחש שהם מדליקים הרבה קטורת בבית ושומעים מוזיקה "שאנטי" [אגב, ידעתם שבסינית, שאנטי פירושו גוף?]), כמו למשל שמן דגים (לא הפסיקו עם זה בשנות החמישים?), חבילות אומגה 3 (מי שרוצה את זה, לא יקנה פשוט את הביצים שמכילות את זה?), משחות שיניים טבעיות תוצרת גרמניה שעולות הרבה יחסית לגודל שלהן ועוד שלל מוצרים "טבעיים" מוזרים שהסיבה היחידה שאני יכול להעלות על הדעת שהמדפים מלאים בהם, היא שאף אחד לא רוצה לקנות אותם...

ואחרי סריקה של כל המדפים, ומעבר מרפרף על רשימות המרכיבים (שלא קיימות על כל המוצרים, למשל בסדרת מוצרי LIFE של רשת הסופר פארם עצמה, אין כל זכר באשר למרכיבים והם לא היחידים. הגדילו לעשות בחלק מהחברות וציינו מה אין במוצר, במקום מה יש בו, למשל גלוטן [שבכל חיי הכרתי רק מישהי אחת שרגישה לגלוטן]), עזבתי את הסניף, מבלי לקנות שום ויטמין.

הרי בינינו, אני לא באמת צריך ויטמינים ובכלל, הרי עושים חרם על הסופר פארם, לא?

(וגם אם לא, עדיין הטיעון שאני לא צריך ויטמינים לוקח ובגדול).

ולסיום בעניין הוויטמינים רונה קינן אמרה : "גם אני רוצה לחיות נכון". נראה לי כל המוצרים הללו באזור הזה בסופר פארם נועדו לאנשים שגם הם הביעו את אותו רצון, אבל משום מה הגיעו למסקנות הלא נכונות...

"זמן" ולמה לא כדאי לעשות מנוי ל"הארץ"

עשיתי מנוי ל-TIME MAGAZINE.

כמה עלה?

בינתיים חינם...

נראה, אם אחרי ארבעה גיליונות שאני אמור להתחיל לקבל בקרוב אני אהיה מרוצה, אולי אעשה מנוי בתשלום.

"הארץ" קצת מעיק, כי הוא מגיע כל יום, הדפים שלו ענקיים (ולא בפורמט טבלואיד נוח) ובכלל, הוא יותר מידי מוכוון ישראל והרי ממילא אני חי כאן ויודע מה קורה...

ועוד משהו באשר ל"הארץ", שבמשך חודש קיבלתי אותו לתיבת הדואר בחינם, כחלק ממבצע למנויים ותיקים (מבצע ששכנע אותי שאני לא צריך את עיתון הארץ, מפני שאני לא מספיק לקרוא אותו, בלאו הכי אני מתעדכן במה שמעניין אותי באינטרנט, אני קורא את הניו יורק טיימס בגרסה המקוונת ובכלל, אפשר לקרוא גם את הארץ חינם אין כסף ברשת). אני לא יודע מה גרם ל"הארץ" לחשוב שאני אעשה מנוי לעיתון שלהם, הרי אם הם מחלקים עיתונים חינם לשכמוני, מישהו ודאי משלם על זה - מנויים קיימים - כך שמדוע לי להצטרף למעגל המשלמים על אחרים?

ובכלל, שיטת התשלומים למנוי ל"הארץ" היא כל דבר מלבד "מחיר שווה לכל נפש". מעבר לעובדה שהם מציעים מחירים שונים לסטודנטים ולשאינם כאלה, יש לעיתון הארץ שיטת חיוב בעבור חודש מנוי מאוד מוזרה...

מין מדרגות כאלו שככל שאתה צובר בהן ותק, אתה משלם יותר...

אם בהתחלה אתה משלם לדוגמא 100 ₪ בחודש, לאחר שלושה חודשים, המחיר קופץ ל-130 שקלים, אחרי עוד שלושה שקלים ל-180 ולאחר שנה, אתה משלם את "המחיר המלא" שהוא מעל 200 שקלים חדשים מידי חודש...

היכן ההגיון?

מדוע להעניש מישהו על כך שהוא מנוי במשך זמן רב?

האם אני צריך "לקנות" את הלוקשים של "הארץ" על כך שבהתחלה רוכשים את המנוי במחיר מבצע ולאחר מכן, בחלוף הזמן, המחיר עולה, כי אני כבר ותיק ולא זכאי למבצע הנהדר?

ומה הוא באמת המחיר המומלץ לעיתון הארץ?

המחיר הנקוב על העיתון (שמונה שקלים ושמונים אגורות) כפול מספר הימים בחודש, או המחיר שהם מציעים על מנת "לפתות" לקוחות חדשים/ישנים?

המסקנה שהגעתי אליה שהמחיר המומלץ ל"הארץ" הוא 0 (אפס) שקלים חדשים בחודש!

לראייה - אין לי מנוי ל"הארץ", את מרבית המידע שאני עשוי לשאוב מהעיתון אני מגלה גם ככה ועם כל הכבוד לתדמית האליטיסטית המתקבלת משליפת עיתון בגודל מפת שולחן עם הרבה טקסט ומעט תמונות, אני לא חושב שיש לכך הצדקה.

וסליחה ומחילה ממשפחת שוקן.

מקור הרשע/מקור העוצמה

לאחרונה ויתרה הרפובליקה האסלאמית - איראן, על דרישתה להמשיך להפעיל צנטריפוגות להעשרת אורניום - תנאי הכרחי לייצור נשק גרעיני. הצעד בא בעקבות לחצים מתמשכים של הסבא"א (הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית שמושבה בווינה, בירת אוסטריה) שאיראן תמקד את מאמציה הגרעיניים בתחום המו"פ (R&D - מחקר ופיתוח Research & Development) שלא יאפשר לה להגיע לייצור פצצה אטומית, על מנת שזו לא תכנס למועדון האקסקלוסיבי של מדינות בעלות יכולת גרעינית מוכחת ומוצהרת (ארה"ב, רוסיה, סין, בריטניה, צרפת, פקיסטאן, הודו ועל פי פרסומים זרים גם ישראל, על אף שישראל לא מכחישה ולא מאשרת זאת).

על פניו, נראה כי מדובר בצעד חיובי מבחינת ישראל, הואיל ואיראן היא אחד האויבים המרים ביותר של ישראל, אויבת מבחינה אידיאולוגית בהיותה מדינת אסלאם שיעי פונדמנטליסטי ואויבת בפועל, על ידי תמיכה כלכלית וסיוע טכני לגופים הלוחמים בישראל, דוגמת חיזבאללה (שלאחרונה השיג בזכות האיראנים מזל"ט המאפשר יכולת אווירית לתקיפה בישראל, כזו שמזכ"ל הארגון, השייך חסאן נסראללה, לא הכחיש שבכוונת הארגון להשתמש בה).

השגת יכולת גרעינית איראנית, תהווה שינוי מהותי ביחסי הכוחות באזור, ממצב בו ישראל הנה שחקן גרעיני (מעומם כמובן) יחיד באזור, למצב בו יכולת ההרתעה הגרעינית תתפצל לשני קטבים, המרוחקים לכדי קצת יותר מ-1,000 ק"מ האחד מן השני.

וכמובן, השגת יכולת גרעינית מצד שחקן לא-ציוני אחד בזירת המזרח התיכון, תאיץ מרוץ חימוש גרעיני באחד האזורים היותר חמים וטעונים בעולם ותדרבן מדינות אחרות שאינן סימפטיות לישראל, דוגמת סוריה להשיג יכולת גרעינית גם כן.

אבל אם נבחן את המצב החדש שהולך ומתגבש בימים אלו מזווית אחרת, זווית קצת יותר רחוקה, יתכן והמצב בו ישראל מאבדת מבלעדיותה הגרעינית, הוא מצב שלא בהכרח רע.

מהבחינה הישראלית, צעד זה אולי ידרבן את ישראל להצהיר בגלוי על יכולת גרעינית, מה שעשוי להאיץ הליכי בקרה אזרחיים נאותים יותר על מה שכיום נחשב סוד מדינה, דבר שמונע פיקוח ציבורי סביר על הנעשה בתחום שיכולות להיות לו השלכות אקולוגיות חמורות. אזרוח (או יותר מדויק עשייתה שקיפה יותר) התעשייה הגרעינית יכול להסדיר נושאים שונים הקשורים לאיכות הסביבה שכיום מוזנחים, בשל "בטחון המדינה" (כותרת די אירונית, בהנחה שמחדלים הנעשים או לא נעשים בתחום הגרעין הישראלי, עשויים דווקא לפגוע בביטחון תושבי ישראל).

מבחינה החוץ-ישראלית, עשויה יכולת גרעינית איראנית למנוע פעילות גרעינית בלתי אחראית מצד ישראל או ארה"ב. מדינות כמו ארה"ב או ישראל הנהנות כיום מעליונות טכנולוגית יהססו להשתמש ביכולת גרעינית מחשש לתגובה גרעינית איראנית וגם יחששו מתקיפת איראן גם ביכולות קונבנציונאליות, בשל חשש לתקיפה גרעינית בלתי פרופורציונאליות. כאמור, מבחינה ישראלית-אמריקנית, מדובר בצמצום מרחב התמרון ויכולת הפעולה הצבאית, אבל מבחינה כלל המדינות, מדובר בבלם חדש וחשוב שעשוי להביא ליציבות רבה יותר באזור.

באופן אירוני, דווקא הנשק הגרעיני, הביא עד היום, בסופו של דבר, להשגת הסכמי שלום ומנע מלחמות. בין אם מדובר במלחמה הקרה, בה האיום הגרעיני ריחף כל הזמן באוויר, אך בסופו של דבר לא יצא אל הפועל ובסופו של דבר קריסת בריה"מ הביאה לשינויים פוליטיים מרחיקי לכת, בין אם מדובר בהודו ופקיסטאן שבשנות ה-90' הכריזו על יכולות גרעיניות ובעשור הנוכחי התחילו במגעי שלום קדחתניים, על מנת לשים קץ לסכסוך על חבל המריבה קשמיר.

באותה מידה, השגת יכולת גרעינית של מדינה מוסלמית נוספת (הראשונה כאמור פקיסטאן) עשויה להאיץ תהליכי דמוקרטיזציה וחתימת הסכמי שלום במזרח התיכון, דבר שהוא באופן מוצהר אינטרס ישראלי.

כמובן שאין הכרח שהתסריט האוטופי ששרטטי באשר ליום שאחרי הפצצה הגרעינית השיעית, בהכרח יתקיים. בהחלט יתכן מצב בו איראן תנצל את יכולותיה על מנת לבוא בדרישות בלתי הגיוניות כלפי ישראל וארה"ב או תפעל בפזיזות בהפעלת "נשק יום הדין".

גם יתכן שעד אשר היכולת הגרעינית תושג, יתחוללו שינויים במשטר האסלאמי, באותו אופן בו עלה המשטר ב-1979 (כנאמר "בא בקלות, הולך בקלות").

זו אולי הסיבה שמדובר באינטרס ישראלי-אמריקני, בכך שאיראן לא תשיג יכולת גרעינית, דבר שגם האירופיים מודעים אליו ולכן מנסים הם למנוע השגת יכולת כזו מצד איראן.

אבל בהנחה שאיראן תשיג את הפצצה, דבר שכיום נראה רק כעניין של זמן, אל לכם לחשוש ולהדיר שינה מעיניכם, הואיל וקיים סיכוי לא קטן בכלל שפצצה גרעינית איראנית תעשה לכולנו רק טוב.

(הכותב הוא מטורף עם קבלות)

חופשי חופשי

לכבוד חודש דצמבר הבא עלינו לטובה ובשל העובדה שאני מרבה לנסוע באוטובוסים, החלטתי לרכוש כרטיס חופשי חודשי אשר יקנה לי את האפשרות לנסוע באוטובוסים בחיפה ללא תשלום נוסף.

מחיר כרטיס חופשי בתוך חיפה הוא 216 שקלים חדשים בלבד, בזמן שנסיעה בודדת עולה 5.50 ₪ וכרטיסיית מבוגר עם עשרה ניקובים עולה 44 שקלים, כלומר 4.40 ₪ הנסיעה.

חישוב זריז מראה שבהנחה ובוחרים באופציית החופשי החודשי, החל מהנסיעה ה-50 בכל חודש, הנסיעה משתלמת.

זו אולי הסיבה שלא בכל חודש אני עושה כרטיס חופשי חודש, הואיל ותחבורה ציבורית בישראל בכלל ובחיפה בפרט, היא דבר נזיל שלא ניתן להשיגו בתדירות מספקת בכל שעה משעות היממה (ובשעות מסוימות כלל לא ניתן להשתמש בו), מה שגורם לי לעיתים להשתמש במוניות שירות (המחיר הוא 5 שקלים לנסיעה) או ללכת ברגל במקום.

זהו, אין בשורות הנ"ל יותר מידי, למעט להבהיר למי שמשתמש ברכב פרטי מידי יום, מה העלות של תחבורה ציבורית. לדעתי, זה עדיף על אחזקת אוטו, אלא אם מישהו ממן לך את האחזקה והביטוח.

וזהו להפעם.

אני מקווה שכולם ניצלו יפה את אירועי כ"ט בנובמבר שחל היום.

אלעד

מילה חדש בעברית

טוב, העליתי רעיון למילה חדשה בשפה העברית.

יש אנשים שהם אינטלקטואלים, כלומר יש בהם אינטלקטואליזם, כלומר לפי אבן שושן "הערכת השכל בתורת הכוח הרוחני הנעלה ביותר".

ויש אנשים שהם אינט-עלק-טואלים, כלומר הם אינטלקטואלים רק בכאילו...

על מחשבות ורעיונות

יצא לי להרהר לאחרונה באלו מצבים אני מתיישב לכתוב שיר ובאלו מצבים אני מתיישב וכותב סיפור.

אחרי הרהורים לא מעטים וניסיונות לנתח מה מביא אותי לכתוב כל אחד מסוגי היצירה השונים, הגעתי למסקנה הבאה:

כאשר אני מעוניין לבטא רגש מסויים, אני כותב שירה.

כאשר אני מעוניין לבטא רעיון מסויים, אני בוחר בז'אנר הסיפורי.

כנראה שיותר מידי רעיונות אין לי, מפני שבעיקר אני כותב שירים...

המלצה על בלוג

היצף הבלוגים בישראבלוג, מביא לכך שהסיכוי של בלוג חדש לפרוח, טוב ככל שיהיה הוא קטן. הואיל וסה"כ אין לאף אחד מאיתנו את היכולת לקרוא את כל התוכן שאפילו אתר בלוגים אחד, עם מספר בודד של אלפים, של בלוגים פעילים, ודאי שלא כל הבלוגים בעולם ובוודאי שלא כל אתרי התוכן בעולם, החלטתי לחזור למשהו שעשיתי לפני זמן די רב, להמליץ על בלוג חדש יותר.

הבלוג "שגיא נאור" של שגיא ב. הוא בלוג ביקורת שהגעתי אליו על ידי בקשת הצטרפות לטבעת "בלוגים לוחמים" (הקטגוריה בלוגים לוחמים אגב, אינה מאחדת יוצאי סיירות ויחידות קרביות, אלא אלו שכותבים על נושאים במטרה להשפיע על סביבתם). הוא עושה רושם של בלוג של מישהו שאיכפת לו (מעבר לאכפתיות של "כנסו, תגיבו, יש לי בלוג שווה").

אז תציצו ותחליטו...

השקט שאחרי הסערה

אתמול בלילה הלכתי לים.

יש לי מין תחביב מוזר כזה, אפשר לומר חולשה - ללכת לים, בעיקר בעיתות מזג האוויר המוגדר על ידי רבים כ"גרוע".

החורף היא העונה החביבה עלי, במיוחד אותם ימים ולילות קרים, במיוחד הלילות הגשומים, בעיקר סופות הברקים והרעמים מלאות הרוחות.

אז כפי שכבר אמרתי בפתיחה, התלבשתי טוב והלכתי לים. באופן לא מפתיע, לא היו כמעט אנשים בחוף. החניתי את הרכב ליד הקאמל (חוף דדו דרום) והלכתי לי שעה ארוכה עד חוף הכרמל (ומגדל חוף הכרמל הידועים לשמצה) ובחזרה, כשבדרך מידי פעם עצרתי והבטתי בים הלבן, מואר באור הלבנה במלואה שבצבצה מבעד לעננים בזמן שגלים חזקים הכו בעוצמה בחוף. היה זה זמן הגאות והגאות בשילוב עם הרוחות העזות הביאו את קו החוף קרוב מתמיד לטיילת.

בד"כ הטיילת נמצאת כעשרה מטרים מן הים ואתמול הים התנפץ על אבני הטיילת. סוכות המצילים היו כאיים תמירים בלב ים, הרחק מקו החוף החדש והזמני.

אי אפשר היה שלא להתרשם מהעוצמה שמזג האוויר החופשי הקנה לים ואורות הברקים שנראו במרחקים הפגינו עוצמה אחרת שמזג האוויר יכול להציג ובד"כ בוחר לחסוך מאיתנו את זעמו.

הים פלט כל מיני דברים מוזרים, פסולת שאנשים השליכו אליו, מי יודע מתי. הרבה צמחיה בשלבי גסיסה מתקדמים נפלטה לחוף. השמשיות שבד"כ אנשים מבוגרים יושבים תחת צילם בקיץ, היו בתוך הים.

כאשר הלכתי אתמול והגלים העזים הכו בחוף לידי, לא יכולתי שלא להיזכר בתחילת ספטמבר האחרון, עת טיילתי במייג'ימה (MIYJIMA), אי קטן וחביב באי הונשו שביפן שנמצא כשעה נסיעה מהירושימה ועוד כרבע שעה הפלגה במעבורת.

במייג'ימה, האי שידוע בשער שעל המים, ביקרתי עם בחורה גרמניה בשם לינה שפגשתי יום קודם לכן ונתקענו יחדיו בתחת הרכבת של הירושימה, בזמן שטייפון בעוצמה 16 השתולל בחוץ, הפיל עצים וניפץ שלטים.

הואיל והטייפון הכה גם במייג'ימה, כאשר ביקרנו באי, יפנים רבים שקדו כמו נמלים על תיקון הנזקים שהותיר אחריו הטייפון (בעיקר המון צמחיה פזורה בכל מקום, עמודים שבורים ואפילו מקדש אחד שנפגע בצורה משמעותית). לא יכולנו לטייל בכל המקומות שרצינו לטייל בהם באי, הואיל וחלק מהשבילים היו חסומים בשל עצים שקרסו.

בכל מקרה, הטיול בחופה של חיפה הזכיר לי מאוד את אותו יום לפני כחודשיים וחצי ביפן.

זה גם הזכיר לי עוד אירוע אחר מחודש פברואר השנה, באותו מקום, אבל אני מעדיף לא להזכיר אותו בפורום זה, על אף שהוא היה אחד הלילות הקסומים שהיו לי בשנה האחרונה ובכלל. כאשר אני חושב על אותו לילה, קיבלתי החלטה שעד היום משפיעה עלי, לטוב ולרע.

נחמד לקבל את ההחלטות האמיצות, דווקא באותם לילות סוערים, המעוררים את הרגשות מחד ומשקיטים את הנפש מאידך.

טוב, מספיק לרשום גיבובי דברים בלתי נהירים לכלל, אני מביא כאן שתי תמונות ממייג'ימה, האחת תמונה שלינה שלחה לי של המקדש שניזוק בקו החוף והשניה תמונה שאני צילמתי, של צמחיה שנפלה על אחד השבילים, שמאוחר יותר התגלה כחסום לחלוטין בעקבות הסופה הקשה שפגעה יום קודם לכן.

MIAJIMA ביום שאחרי הטייפון של ספטמבר 2004- צולם על ידי

מקדש פגוע ב-MIAJIMA, ספטמבר 2004, צולם ע"י Lena Schnabl

הגוזל עוזב את הקן (תודה לאל)

לסיום, אני רוצה לשלוח ברכות לבחור בשם אלכס פולונסקי שהחל ממחר יהפוך לחלק אינטגראלי של צה"ל (שיש הטוענים כי מדובר בראשי תיבות של "צבא הכיבוש לציונים"). למיטב ידיעתי אלכס לא מרוצה מהשיבוץ המיועד לו (הוא מ-8% שלא הביעו מוטיבציה לשרת בקרבי) ומעוניין להיות צלם או כתב צבאי.

אני משוכנע שיהא שיבוצו אשר יהא, בעוד שנתיים וחצי אלכס יריח את הסוף ולא ירצה להשתחרר, מה שיוביל אותו לחתום קבע לשנים ארוכות ולגמור את הקריירה כרס"ב שפעל למען בטחון המדינה...

בקיצור, שיהיה לאלכס בהצלחה (ושיפרש את זה כיצד שמתחשק לו) ולכל שאר בית ישראל ופלשתין שבוע טוב.

(וגם לשאר הבתים בעולם, לא יפה להתייחס רק לארץ ישראל המנדטורית)

אלעד

אלכס פולנסקי - ילד בן 16 שצה"ל בחר לגייס

במקום בו היום רוצחים אנשים, מחר ירצחו בעלי חיים

בהתחשב בכמות האלימות הקשה שאנחנו נחשפים אליה מידי יום ביומו באמצעי התקשורת השונים ובהתחשב ברמת האלימות הגואה בישראל לאחר יותר מארבע שנים של עימות מזוין עם הרשות הפלשתינאית, אין זה פלא לקרוא כתבה על כך שנרשמה עליה בדיווחים על התעלות בבעלי חיים בקרב הציבור בישראל בכלל ובקרב בני הנוער בפרט.

אינני מנסה להוכיח קשר ישיר בין אלימות בין בני אדם לבין התעללות של בני אדם בבעלי חיים, אבל ההגיון שלי ואני מניח שההגיון של עוד רבים וטובים, לא יכול שלא להעלות על הדעת שקיים קשר בין אותם מקרי אלימות והתעמרות של חיילים ישראלים בתושבים פלשתינאים (בין אם חיים הם ובין אם לאו) לבין מקרי התעללות בבעלי חיים.

בשני המקרים קיים ניצול הכוח של החזק על מנת לפגוע ולהשפיל את החלשים ממנו.

מי שלא חס על בעלי חיים, מדוע שיחוס על אנשים, במיוחד לאור הדמוניזציה שנעשית לאותם אנשים והניסיון להופכם לחיות-אדם.

אגב, על מנת להדגיש עוד טיפה את הנקודה שלי, אתן דוגמא מוכרת על כך שהפגיעה בבעלי חיים מחסנת מכשירה את העוסקים בדבר לפגיעה בבני אדם : במסגרת לימודי רפואה, במקרים רבים נעשים קודם כל אימונים בבעלי חיים (וגם בגופות, אבל זה לא מעניינו כעת). הסיבה לכך גם האימון על שאינם אנשים וגם הענקת חוסן מסויים מפני מראות הזוועה. לעיתים אנו שומעים על כך, כמו למשל הפרסומים לפני כשנה או שנתיים, על כך שצה"ל, כחלק מהכשרת הרופא הצבאי, "מרדים" כלבים על מנת שהרופאים הצה"ליים הצעירים יתאמנו בניתוח על נפג"ם (בפגע מדומה) שאפשר להרוג אותו לאחר מכן, גם אם לעיתים זה כרוך בכאבים, הנובעים מכך שהכלב מתעורר מהטשטוש, עדיין בחיים, עדיין מבותר ע"י ניתוח מיותר שבוצע בו.

וכמובן, אם כבר הזכרנו פעילות של צה"ל המתירה את דמם של בעלי החיים, אין לשכוח את הפרסום מלפני כארבע שנים על כך שעל מנת לבחון השפעות שונות של פיצוץ על גוף חי, פוצצו ונשרפו חזירים רבים על ידי צה"ל.

ובאותה הזדמנות, אני מזמין את המעוניינים לצפות בסרט די אכזרי שצילמתי בסין, בו ניתן לראות את הדקות האחרונות בחייו של תרנגול, עד אשר הוא נשחט על ידי בחור סיני זו לו הפעם הראשונה בה הוא שוחט בעל חיים.

כנר במחסום

סיפור שעלה לכותרות בימים האחרונים הוא על חיילים שעיכבו פלשתינאי עם תיק כינור במחסום בית איבא שליד שכם, הורו לפלשתינאי לפתוח את התיק ולאחר שבתיק התגלה כינור, הם ביקשו ממנו שינגן שם, כפי שמשתמע מהכתוב, להנאתם.

לא אני הוא זה שהעלה את הקונוטציות למעשי חיילים גרמניים בתקופת הרייך השלישי הגרמני ליהודים, אבל בהחלט משעלה הדימוי, לא ניתן להתעלם ממנו, במיוחד לנוכח העובדה שההסברה של דוברת צה"ל על כך שמדובר במקרה חריג (טרם מצאתי התייחסות באתר הרשמי של צה"ל למקרה הזה אגב) שלא אופייני לצה"ל ולחייליו שפועלים בצורה הומאנית, הופכת להיות כל כך שכיחה עד אשר לא ניתן לקחת ברצינות את הטענה שמדובר במקרים בודדים, אלא בתופעה נרחבת.

לצפייה בסרטון החיילים והכינור

המלצה - לא לקנות iPOD

חברת אפל סירבה להעלות את המחיר לשיר חג המולד הנודע Do They Know It’s Christmas ל-1.49 ליש"ט, והשאירה אותו על 79 פני, זאת על מנת שלא לפגוע במכירות המציבות את החברה בראש שוק המכירות און-ליין.

קטונתי מלמתוח ביקורת על הקו השיווקי של חברת אפל, במיוחד לאור העובדה שאינני חסיד גדול של תקופות חגים למיניהן, בטח לא אלו הקשורות להולדתו של ישוע מנצרת והרי חברת אפל מצליחה מאוד ולמעשה אין ליטול ממנה את הכבוד הראוי בכך שמצאה מתודה חדשה למכירת מוזיקה באמצעות רשת האינטרנט, הלא היא החנות הוירטואלית iTunes.

לעומת זאת, בתור מי שרכש את אחד המוצרים של החברה, iPod mini, אני רואה זכות ואף חובה למתוח ביקורת על החברה.

כל מי שחושב לקנות אייפוד והוא שומע מוזיקה עברית, הרשו לי להמליץ לו להמנע מקניית המכשיר!

אסביר  לכם מדוע בשלב זה אני ממליץ לא לרכוש אייפוד.

ובכן, האייפוד בהחלט מכשיר חביב. רק מה, משום מה, בחברת אפל החליטו להתעלם מהשוק של דוברי העברית ולא רק שלא לייצר תפריט בעברית עבור המכשיר (שזה לדעתי סביר), אלא פשוט במקום להציג טקסט בעברית (למשל שם של שיר או אומן), המכשיר מציג שורה ריקה.

אם יש לך שיר אחד בעברית זה לא כזה נורא, אבל ברגע שיש לך יותר מאחד, עשרות, מאות, הרי שהעסק הופך למרגיז במיוחד, כאשר אתה לא יכול לדעת באיזה שיר מדובר, עד אשר אתה מתחיל להאזין לו...

העניין כבר די נטחן בפורום נגן iPod בתפוז ואסכם ואומר שלאפל אין תוכניות להשקיע בעברית בקרוב וליבואן בישראל לא ממש איכפת כי המכשירים נמכרים ואין לו גם זכות לתרגם בעצמו את התוכנה שבמכשיר.

ואולי הייתי יכול לקבל את הטענה שהעברית אינה שפה פופולארית בעולם ולפיכך החליטה חברת אפל לא להעניק תמיכה לשוק הישראלי, אבל העובדה שהשפה הדנית כן נתמכת במכשיר, תמיכה מלאה, כולל תפריט בשפה הדנית, שפה שמדוברת פחות מאשר עברית הכעיס אותי.

"משהו רקוב בממלכת דנמרק" אמר המלט בחזה של שייקספיר, "משהו רקוב אצל אפל" אמרתי אני והחלטתי לכתוב לחברה מכתב.

לא אפרסם כאן את המכתב, בעיקר משום שהוא כתוב באנגלית קלוקלת מתוצרת אלעד, אבל רק אתמצת ואומר שקבלתי על כך שהחברה שמספקת מכשירים שעולים בעולם 250, 300, 400 ויותר דולר (ובישראל יותר, הואיל וישראל נגבים מיסים מיותרים ובלתי צודקים על מכשירים אלקטרונים דוגמת אייפוד), לא מספקת תמיכה בעברית, כאשר קיים יבואן רשמי של החברה בישראל.

אני בספק אם מכתבי יעזור, במיוחד לאור העובדה שאם תבדקו מי הם צרכני האייפוד, תגלו שרובם אנשים שמאוד מרוצים מהמכשיר היפה שיש להם ומדחיקים את העובדה שהוא לא מציג את שמות השירים בשפת אימם.

אבל לפחות אני את שלי עשיתי ואני יודע שכל מי שישאל אותי, האם כדאי לקנות את אחד ממוצרי אפל, אני אשיב ללא כל היסוס - לא!

עד אשר אפל תשנה את מדיניותה הזדונית כנגד דוברי העברית.

הגוש המזרחי החדש

יש איזו מדינה אחת, אוקראינה שמה (שמוכרת בישראל במיוחד בעובדה שמאות נערות ליווי מגיעות ממנה מידי שנה לישראל, כחלק מסחר בלתי חוקי בנשים וגם בכך שמאות חסידים של רבי נחמן מברסלב, עולים לעיר אומן שבה, על מנת להשתטח על קברו של הרבי ולבדוק את נערות הליווי בעיירה הסמוכה), שעל אף שהיא עצמאית מזה למעלה מעשור, רוסיה, המדינה שהחזיקה בה במסגרת ברית המועצות, עדיין רואה בה חלק אינטגראלי ממנה.

וכך, בבחירות שהתקיימו במדינה בתקופה האחרונה, לא בחל נשיא רוסיה ולדימיר פוטין להביע תמיכתו במועמד החביב עליו - ויקטור ינוקוביץ', שתומך באופן לא מפתיע בהתקרבות לרוסיה על פני מועמד האופוזיציה הפרו-מערבי ויקטור יושצ'נקו (וכשניסיתי לבטא את שמו היום, בפני שתי חברות שעלו מאוקראינה, זכיתי לבוז וקיטונות של ביקורת על כך שאינני מסוגל לבטא את שמו כראוי).

בבחירות זכה המועמד הפרו רוסי ב-49.46% מן הקולות, בעוד המועמד החביב על המערב זכה ב-46.61% מהקולות.

אך כאן כמובן לא מסתיים הסיפור, הרי אנחנו מדברים על אוקראינה ככלות הכל.

המפסיד בבחירות כמובן קבל על תוצאות הבחירות בטענה לזיופים בקנה מידה גדול וכמובן זכה לתמיכה בלתי מסויגת מצד ארה"ב ומרבית מדינות אירופה.

כמובן שהבעת מורת רוח אינה דיה במקרה של מדינה כמו אוקראינה, אשר לא ידועה כאחת מהמדינות המצטיינות בממשל תיקן וכך תומכי המפסיד בבחירות, יושצ'נקו החלו לכתר בנייני ממשלה, לחסום כבישים ראשיים ושדות תעופה, או במילים אחרות, להשתמש באלימות על מנת להשיג הישגים פוליטיים.

קצרה היריעה מלדון כאן בהשלכות השונות או בערעור הלגיטימציה והסמכות של משטר באשר הוא, כאשר עולה חשד לתפיסת השלטון בדרכים לא כשרות (כמו זיוף ועיוות תוצאות בחירות), רק אציין שאנרכיה באוקראינה, מדינה שבארסנל שלה נשק גרעיני (והיסטוריה גרעינית לא מזהירה בדמות קריסתו של הכור בצ'רנוביל), היא לא עניין בריא לשלום העולם. יש לשים לב שחלילה לא תפתח מצפון הרעה.

לסיום רק אסיים בציטוט שיחה עם אחותי במסנג'ר שעסקה בנושא אחר לחלוטין, אבל בכל זאת הזכרתי בה את המצב באוקראינה :

אלעד : "יהיה בסדר. יותר טוב מהשלטון באוקראינה, זה בטוח."

אחות : "חחח"

אלעד : "מדינה של מטומטמים... עם נשק אטומי"

אחות : "בדיוק כמו ישראל"

השגריר

חובב גדול של שעשועונים ותוכניות ריאליטי-טיוי (וטלוויזיה בכלל) אני לא, אולם בכל זאת השקעתי מספר דקות לקרוא את הכתבה הזו בגרסה המקוונת של הטיימס הלונדוני על התוכנית השגריר.

מעניין לראות ששעשועונים שמעניינים פלח אוכלוסיה מאוד מצומצם בישראל, זוכים לסיקור די נרחב בעיתונות הבריטית.

הואיל ונכתב שמדובר בתוכנית חיקוי ל"The Apprentice" האמריקנית, בה דונאלד טראמפ בוחר סאנג'רים לניהול עסקיו, קצת קשה לי להבין מדוע קבע כתב הטיימס בירושלים שמדובר במשהו שיכול היה להתרחש רק בישראל. נכון, כוונתו הייתה שישראל היא מהמדינות היחידות שכל כך עסוקות בדימוי הבינלאומי שלהן ובשל כך תוכנית בה הקהל בוחר שגריר שייצג את ישראל בפורומים בינלאומיים עשויה לזכות לפופולאריות. אבל היי, בינינו, למרבית האנשים כאן לא באמת איכפת מתוכניות כמו "השגריר" וגם מצבה הבינלאומי של ישראל בעולם, מעניין אותם רק בגדר משאלת לב שהמצב ישתפר.

פרידה מאדם יקר

ולסיום, אני חושב שיש שני צדדים צבועים בהתייחסות של החברה למותו של אדם...

הראשון הפיכת כל מת לקדוש. כיצד אותו רפו"ל, רפאל איתן שרבים כל כך צחקו עליו וכינו אותו בכל מיני כינויי גנאי, הפך להיות לאחר מותו האיש הפשוט והמבריק, מלח הארץ?

חלילה לי לומר משהו כנגדו. אני מוכרח לציין שעם דעותיו בענייני דת, הסכמתי וברכתי וגם על היותו איש עשייה ולא איש דיבורים ברכתי.

אבל שוב, מדוע כשאדם הולך לעולמו, נשכחים מעשיו הפחות מחמיאים ומוזכרים רק נקודות השיא?

אני מודיע כאן ועכשיו שכאשר אמות, אינני רוצה הספדים (ואפשר גם לוותר על הלוויה ופשוט לזרוק אותי באיזה שדה, על מנת שעוף השמיים ינקר את גופתי, או סתם לשרוף אותי ולפזר את העפר), אבל אם יהיו כאלה, אבקש את כל המספידים להזכיר שהיו לי הרבה צדדים, חלקם טובים, מרביתם רבים וחשוב לציין את היותי אדם רב-גוני, בניגוד לכל שאר הנפטרים שהיו מאז ומעולם...

הדבר השני בצביעות האנושית הנוגעת למוות, הוא הטאבו שרבים מטילים על בדיחות על מתים, במיוחד כאשר שזה נוגע לבדיחות שואה.

אני גאה לציין שמעולם לא בחלתי בהומור שחור, מקאברי ומורבידי. הומור זה היה נר לרגליי וגם בימים השחורים ביותר בחיי

אני אגב מברך את עידו קינן על פוסט בדיחות רפול שהוא פתח, אשר גם אם לא נעים לספר בדיחות כאשר עדיין לא קברו את המת, הרי שזו דרך מצויינת לזכור את המת באופן חיובי, על ידי בדיחות.

ולסיום, אני רוצה להקדיש לאירוע הטראגי שהתרחש בנמל אשדוד ולקח מאיתנו את הסמל הישראלי - רפול, מספר שורות משיר שנכתב על ידי אביב גפן - לבכות לך :

"אני הולך, לבכות לך תהיה חזק למעלה..."

"געגועי, כמו דלתות שנפתחות בלילה..."

"כמו הגלים, אנחנו מתנפצים, אל המזח אל החיים..."

ת.נ.צ.ב.ה

ועד כאן להפעם.

סוף שבוע נעים וחמים. מי שמעוניין לצאת לטיול בברקים, אני אשמח.

אלעד

אתמול סוף סוף קיבלתי את שתי החבילות ששלחתי לעצמי מסיאול בירת דרום קוריאה, אי שם באמצע חודש ספטמבר.

כאשר לקחתי הבוקר את שתי החבילות ששלחתי מעצמי לעצמי, רשות הדואר פינקה אותי בבדיחה משעשעת על הבוקר...

כנראה שעלו עלי, שאני טרוריסט ששולח חבילות נפץ והדביקו מדבקת אזהרה אדומה ומפחידה שנועדה להעיר את תשומת לבי האם אני מצפה לקבל דבר דואר מהשולח...

כן!

אני מצפה לקבל דואר מעצמי...

אני לא חושד בעצמי בכלל...

להבין על מה אני מדבר, ראו נא שלוש תמונות בסוף. אנא שימו לב לפרטי המוען, פרטי הנמען ולתוכן המדבקה האדומה.

בכל מקרה, הנה קצת תלונות שכתבתי אתמול, לאחר שקיבלתי את שתי ההודעות על החבילות והספקתי לפרסם במקום אחר במרחב הקיברנטי ורעיון מקורי להפיל את רשות הדואר...

אמנם שלחתי את החבילות בדואר ים (SURFACE MAIL), אבל למעלה מ-70 יום?

כאשר שאלתי תוך כמה זמן יגיעו החבילות, השיבו לי שכ-50 יום...
 
דברים ששלחתי מיפן, הגיעו במהירות רבה יותר, בערך שבועיים וחצי...

מערכת דואר קוריאנית ארורה!!!
 

בכל מקרה, רציתי להעלות כאן רעיון שעלה במוחי, כיצד להביא לקריסה כלכלית של מערכות הדואר בעולם...
 
מחיר המשלוח נקבע על פי משקל ולא על פי נפח.

זה אומר שאם במקרה אתם שולחים חפץ קל בעל נפח רב (למשל חבילה ריקה), התשלום שאתם שולחים נמוך באופן יחסי לנפחה של החבילה.

המקום שהחבילה תתפוס במטוס, יהיה אותו המטוס...
 
על מנת להביא לקריסתם הכלכלית של גופי הדואר, צריכים אנשים ברחבי העולם להתאגד ולשלוח חבילות עתירות נפח ודלות מסה שיתפסו נפח רב במטוס ולא יכניסו הכנסה ראויה לדואר.

בדרך זו, במוקדם או במאוחר, רשויות הדואר יפשטו את הרגל, או יעברו לשיטת גבייה על פי נפח.

גאוני!

איך לא חשבו על זה קודם?
 
אגב, אל תראו בדברים האמורים לעיל המלצה, לי אין כל כוונה להפיל את רשות הדואר.

מאת אלעד יאיר עבור אלעד יאיר

האם אתה מכיר את השולח?

מבט כללי

Cidade de deus

אתמול בבוקר זכיתי לצפות בסרט "עיר האלוהים", CIDADE DE DEUS (או משום מה איך שנכתב על אריזת הדיוידי, CITY OF GOD, מוזר בהתחשב בעובדה שמדובר בסרט בפורטוגלית [זו המילה העברית הנכונה לפורטוגזית למיטב ידיעתי).

מדובר בסרט מבריק, שהחזיר אותי כשנה וחצי אחורה, אל דרום אפריקה (גם אם מדובר בריו דה ז'אנרו בברזיל, מצאתי מאפיינים משותפים רבים).

העוני המחריד, האלימות, הפשע והסמים, המאפיינים מדינה בה לגורמי פשע לעיתים יש כוח-על המאפשר להם לנהוג באזורים מסויימים ככל העולה על רוחם, ללא חשש מהמשטרה, המעלימה עין בתמורה לשוחד.

הסרט מגולל את סיפורו של בושקפה, נער שגדל בשכונה והפך להיות צלם עיתונות, בעקבות שאיפות רבות והעובדה  שגר בשכונה ויכול היה לצלם תמונות שאנשים מחוץ לשכונה לא היו מסוגלים לצלם, בשל החשש שבכניסה לשכונת "עיר האלוהים".

עיר האלוהים מציג בצורה מרתקת לדעתי בעיות כמו אלימות נוער (כל ילד בסרט הוא אקדוחן לתפארה, כחלק ממאבקי כנופיות), אלימות בכלל, סמים ועוני.

גם אם הוא נראה מוקצן מעט עבור החברה בה אנחנו חיים, אני חושב שהסרט הוא סרט חובה לצפייה, הן בשל העובדה שיש מקומות רבים בעולם השלישי, בהם דרך החיים בסרט, היא דרך החיים של רבים וחשוב להכיר גם את אותם מקומות.

מעבר לכך, לצערי, יותר ויותר מקומות בישראל הולכים ודומים ל"עיר האלוהים". בין אם מדובר במלחמת הכנופיות של אזור המרכז ובין אם מדובר בחיסולים ונסיונות החיסול המתקיימים בעולם התחתון, אשר פוגעים גם באזרחים חפים מפשע.

אם לא נתעורר, אנו עשויים למצוא עצמנו בברזיל של שנות ה-60' ולצערי, אין כוונתי לחופי ים מדהימים ואווירת קרנבל, אלא לפשיעה שהופכת את החיים לבלתי נסבלים וכל כך נפוצה במדינות מרכז ודרום אמריקה ובמדינות אפריקה השונות בעידן הפוסט קולוניאליסטי.

האתר הרשמי של הסרט (אנגלית ופורטוגלית)

על הסרט בעברית

מתוך "עיר האלוהים"

ריקוד המכונה

מידי יום יוצא לי להשתמש בתחבורה הציבורית "הנפלאה של חיפה". אותה תחבורה ציבורית שגורסת כי אם סיימתי את לימודי לאחר השעה 20:05 (וזה קורה בקביעות מידי יום שלישי וקורה מידי פעם גם בימים אחרים), עלי לצעוד לביתי ברגל (מה שאני עושה, כחצי שעה הליכה), או לקחת שני אוטובוסים במקום אוטובוס אחד.

בכל מקרה, נוסף על בעיות התדירות של התחבורה הציבורית, שנועדו לשבור את רוחי ורוח הנוסעים באוטובוסים, על מנת שכולנו נצטייד ברכב פרטי ונרעיף על המדינה תשלומי מס ענקיים, בעיקר בדמות מיסים על דלק וביטוחים וגם נזהם מעט את האוויר כדי להכביד עוד יותר על מערכת הבריאות שנאלצת להתמודד עם מאות מקרי מוות בשנה כתוצאה מזיהום האוויר (אבל מזה מעדיפים להתעלם, כי קשה לראות את הקשר הישיר בין זיהום אוויר למוות של מישהו מסרטן או אסטמה, כל שזעם ציבורי אין), קיימת בעיה שעשויה הייתה להיות מרגיזה, לולא נהניתי ממנה...

אני מכנה את הבעיה "ריקוד האוטובוס".

בד"כ כאשר עוזבים את התחנה מספר אוטובוסים בו זמנית (מה שקורה כל שעה עגולה, תודות לתכנון אוטובוסים "מבריק" של אגב), נוצר פקק קטן, כזה שלא מאפשר לאוטובוס לעזוב את התחנה, עד אשר הראשון עוזב (בשל העובדה שהכביש באזור מאוד צר). בד"כ האוטובוס הראשון שעוזב הוא קו האוטובוס 333 שנוסע לנצרת, בד"כ חונה מאחור ומעוניין לצאת ראשון, מפני שהנהג ממתין הרבה והנסיעה באופן יחסי ארוכה.

ואז כאשר מגיע אוטובוס מאחורה, האוטובוס לנצרת חוסם אותו, הנוסעים יורדים לכביש ועוקפים את האוטובוס לנצרת, אך הנהג של האוטובוס שאחרי לא פותח את הדלת (השתגעתם, להעלות נוסעים על כביש שנועד לדברים הללו?) וכך הנוסעים המאוכזבים שירדו לכביש (והם תמיד יורדים, אפילו אני, מצטרף ל"קולקטיב הטיפש" לפעמים) חוזרים למדרכה, תוך כדי הקפת האוטובוס לנצרת.

מעבר להקפה, תמיד הנהג של האוטובוס שהיה אחרון, לא פותח את הדלת, עד שהוא מגיע לחזית תחנות האוטובוס, מה שאומר שלאחר שההולכים השלימו מעגל סביב לקו 333, הם עוד הולכים (בעצם יותר רצים ומדדים) קדימה, בקו ישר, בגוש די מאסיבי של אנשים אל עבר האוטובוס, על מנת להצליח להעפיל ראשונים לאוטובוס ולמצוא מושב.

כפי שאמרתי, " בעיה שעשויה הייתה להיות מרגיזה, לולא נהניתי ממנה", כי אני רואה בריקוד הזה של האנשים, מין ריקוד עם, פולקלור משעשע שרצוי ליהנות ממנו, אחרת זה עשוי להיות מעצבן (אם כי, אני מוכרח לציין שמרבית האנשים נראים לי אדישים בקשר לתופעה וכל מבוקשם הוא רק לעלות על האוטובוס ולהגיע למחוז חפצם).

ספסלים

ספסל זו המצאה מאוד משונה...

מדובר בכיסא רחב שמספר אנשים יכולים לשבת עליו כידוע.

משום מה אבל, כאשר אני מטייל לי להנאתי בשכונה, כאשר אני רואה ספסל עליו יושב אדם בודד ויש עליו עוד מקום רב לשבת, אני בוחר שלא לשבת ולחפש לי ספסל אחר.

כן, ספסל אולי נחמד כאשר מספר אנשים שלא מכירים רוצים לשבת בצוותא, אבל ספסל הוא לא מקום מפגש חברתי.

מוזר משהו.

זה אומר שכאשר אדם מתיישב בגפו על ספסל, הוא נתפס כאנוכי, מפני שהוא לא תופס רק מקום אחד, אלא לפחות ארבע מקומות, בהם קבוצה גדולה יותר יכלה לשבת...

אחשוב על זה בפעם הבאה שאתיישב על ספסל.

רכוש

אחד מתוצרי הלוואי של חברתנו הצרכנית (והצרחנית), הוא שאנחנו אוגרים הרבה מאוד רכוש בחיים.

זה יכול להיות כסף בחשבון בנק שלעולם לא נבזבז, אוסף נעליים, אוסף סרטי DVD, דיסקים, אלבומי תמונות שצילמנו, בולים, מעטפות ועוד שאר הדברים שבודאי אתם מכירים.

  אז כמעט כל אחד ואחת מאיתנו אוגר איזה משהו בחייו, משהו שהשימוש בו לא ממש מעשי. לדוגמא, גם אם ברשותנו אלפי קלטות וידיאו שאנחנו מקליטים בהן אלפי תוכניות, מתי בדיוק ייצא לנו לחזור ולצפות בכל אותן "קלאסיקות" שהקלטנו?

כנראה לעולם לא...

ואז מגיע השלב בו האדם מחזיר את נשמתו לבורא.

ואז מה?

מה בעצם עושים עם כל הרכוש הזה שנצבר (למעט כסף או דברים שווי ערך לכסף, שאפשר למכור ולקבל בעבורם כסף)?

אני יכול להגיד מה עשינו עם הדברים הללו של סבא וסבתא שלי...

זרקנו!

ומה שלא זרקנו ואמא שלי החליטה לשמור, ביום שאני אאלץ להתמודד עם הדילמה של מה יש לשמור ומה יש לזרוק מהדברים של אמא שלי, אני אזרוק את מרבית הדברים...

אין מה לעשות, כל מי ששומר בקנאות על רכוש רב, צריך לקחת בחשבון שגם אם ישמור על רכושו, יוכל לעשות זאת עד שהמוות יפריד בינו לבין הרכוש ואז לא ממש תהיה לו שליטה על הנעשה בחפציו.

אולי עדיף היה להיקבר כמלכי מצרים העתיקה, עם כל הרכוש שהמלך צבר בחייו (ונתעלם מהעובדה שהרכוש היה אמור לשמש את המלך בעולם הבא, כי הרי טענה זו נשמעת מגוחכת).

זה עשוי למנוע נקיפת מצפון או שתיים בקרב היורשים שאמורים להפטר מכל הג'אנק...

מה שכן, אני לא מקנא במי התהום, במידה שאדם החזיק אוסף בטריות...

מזג האוויר משתפר

לסיום, רק אציין שבימים האחרונים, נראה לי מאז יום הולדתי, מזג האוויר הפך להיות נפלא.

גשם, קור, אוויר נקי יותר ושמיים יפהפיים.

החורף כבר כאן ואני מרוצה!

אז שיהיה לכולנו חורף ארוך, גשום, מושלג ושמח...

אלעד