בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

שוב שלום מסין...
אבל לא להרבה זמן, כי מחרתיים, אני עוזב להונג קונג...

בכל מקרה, כעת אני בבייג'ין, בירת סין, אי שם ליד כיכר טי אן מן, הכיכר הכי גדולה בעולם.
למעשה הספקתי לבקר בימים האחרונים בכל האטרקציות המרכזיות כאן - העיר האסורה, ארמון הקיץ, מקדש השמיים, החומה הסינית (בסימתאי, אחד האתרים הלא תיירותיים ועמוסים בפועלים סינים עם כובעים מצחיה אדומים) ולמעשה די מיציתי את סין.

כמובן שאפשר לראות עוד הרבה דברים, אבל באיזהו שלב האנשים המסכנים שמנסים למכור לך משהו, או סתם מתחננים לכסף, עולים על העצבים.

אז מצפה לי בערך שבוע בהונג קונג ומקאו (הוחזרה לסינים ב-1999) ואז הביתה.
אז גמר חתימה טובה לכולם.
צום קל למי שצם (אישית יום הכיפורים הוא החג החביב עלי, בעיקר כי אפשר לחרוש על הכבישים עם הרולר בליידס, אי שם בצידי הבלוג מסתתרים קישורים לכשלושה קטעים שכתבתי על החג הזה בשנים עברו, כך שמי שמעוניין, יכול לקרוא בזמנו החופשי).

אלעד
בייג'ינג

טוב, לעקוב אחר החדשות לא ממש יצא לי בחודשיים שעברו מאז נחתתי בהונג קונג, אבל שמץ של מושג על דברים שקורים בארץ יש לי ובכלל, לעקוב אחרי תהליכים ארוכי טווח, אין צורך לעקוב מידי יום ביומו אחר החדשות, להפך, רצוי להמעיט בזה, על מנת שלא להבלע אל הררי המוץ והידיעות הבלתי רלבנטיות, שתופסות את מרבית הידיעות.

אז מה היה לנו השנה?
טרור - היה ועודנו.
מלחמה -הייתה ועודנה.

כן, נכון שכל אחד ואיתנו יכול להסתובב באופן חופשי בחוצות ת"א, חיפה, ירושלים או באר שבע, לעיתים עם חשש קטן מפיגוע, אבל בינינו, אם לא היו פיגועים, היו לנו צרות אחרות על הראש (ויודה בזה כל תושב מקסיקו שנפל קורבן לשוד אלים עם אקדחים טעונים).
אולם נשאלת השאלה באיזה מחיר.

במחיר של מלחמה מעברו השני של הקו הירוק.
מלחמה בין חיילים בירוק לילדים חמושים באבנים.
איומים (סרק או לא, רק ימים יגידו) מצד יהודים לצאת למלחמה אם ישראל תשיג כוחותיה משטחים שכבשה בשנות השישים.
מלחמה באבטלה שנובעת מכלכלת מלחמה כושלת.
מחלמה בתאונות הדרכים.
או, סליחה, בתאונות הדרכים אף אחד לא נלחם...
אין תקציב - הכל הולך למלחמה...

כן, היו לנו דברים רעים השנה, אבל כמובן גם רגעים קטנים של אושר.
מדליות באולימפיאדה (אפילו מדליית זהב אחת).
רגעים של שמחה אישית שכולנו חבינו.

מבחינתי האישית, השנה האחרונה הייתה השנה הטובה ביותר שהייתה לי מאז שאני זוכר (במיוחד בהשוואה לתשס"ב שהייתה הגרועה ביותר, אבל לא נכנס לזה כעת).
זה לא שלא היו לי רגעים קשים גם בשנה הזו, אבל הם מתגמדים לעומת רגעי האושר וההנאה שחוויתי ולמעשה אני עדיין חווה.

למשל היום, הבוקר נפתח לא משהו, כאשר הלכתי בעצת הלונלי פלאנט ומצאתי עצמי מבזבז שעה לחינם (טעות, שילמתי 900 וון [WON] על נסיעה בסאבווי שכלל לא הייתי צריך לעשות) בנסיון נואש למצוא את התחנה לקו 156 לBAEKUNDAE HIKE, שכנראה לא קיים (לפחות לא במקום שלונלי פלנט כתבו).
לאחר שלא מצאתי את האוטובוס שייקח אותי למסלול שתיכננתי ללכת בו, לקחת רכבת של כחצי שעה למקום אחר - DOBONGSAN HIKE.
היה ממש מעולה!
הפארק הלאומי BUKHANSAN בסיאול ממש מקסים!
במרחק קצר ממרכז העיר, מתחבאת לה שמורת טבע נפלאה, עם הררי גרניט בגבהים של עד כשמונה מאות מטרים.

עבורי זו הייתה הפעם הראשונה שטיפסתי על הר גרניט.
איך ההרגשה?
שילוב של הרגשה להיות ספיידרמן ולטפס על השיש במטבח.
מצד אחד, הגרניט, גם אם היא בתולה ולא מלוטשת, עדיין חלקלקה ובעלת המרקם המיוחד המזכיר שיש, שיש קשה במיוחד (למעשה הגניט היא סלע תמורה והשיש הוא סלע משקע, אבל לא ניתן למינוחים משמימים להפריע לנו), מה שמזכיר טיפוס על גבי שיש.
מצד שני, הזווית החדה בה מטפסים, מביאה את המטפס להשתמש בארבעת גפיו, לא רק ברגליים בעת הטיפוס, מה שללא ספק מזכיר (לפחות לי) את ספיידרמן, איש העכביש.

בכל מקרה הנופים הנשקפים מהפסגה, של עוד הרים ופסגות, יערות ובירת דרום קוריאה המשתרעת עד האופק...
ממש נהנתי, רק חבל שהעובדה שהשילוט, רובו ככולו בקוריאנית, הקשתה עלי למצוא את הנתיב הנכון והמפה של לונלי פלנט עלובה ולרכוש מפה מקומית אין טעם, כי גם היא, איך לא בקוריאנית...
אבל בסוף מסתדרים...

אגב, יש לי תשובה נכונה לשאלה "מה יש יותר - עליות או ירידות?"
ובכן, התשובה, אם זה לא היה ברור, עליות!
הכצעקתה?
ובכן, בעולם חיים למעלה משישה מיליארד בני אדם ועוד בעלי חיים דומים אחרים.
בכל אחד פועם לו לב קטנטן ובלב 2 עליות ו...
לא, לא שתי ירידות, אלא שני חדרים...
הידד!
ללא ספק בעולם יש יותר עליות!

עכשיו שאתם יודעים את זה, אתם יכולים לפתוח את שנת התשס"ה, השנה ה-5,765 מאז בריאת העולם בהרגשת הקלה, שאתם יודעים עובדה שלא ידעתם קודם...

אגב, האין זה טיפשי לחגוג את השנה ה-5,765 מאז בריאת העולם, כאשר סלעי הגרניט עליהם טיפסתי היום, מתוארכים ככאלו הנוצרו שנים רבות לפני?
אבל, מסורת, אין זה באמת משנה.
כאשר אני מבקר במקדשים בודהיסטים ורואה אנשים מתפללים ושרים לאלילים עשויים זהב ואבן, תוך כדי השתתחות על הריצפה, אני שואל את עצמי, מה יותר מוזר, להתפלל לאל בר קיימא, או להתפלל לאל אמורפי כל יכול.
כמובן שתשובה בפי אין, שניהם נראים לי מיותרים וחסרי כל הגיון.

בכל מקרה, מחר אני עוזב את קוריאה, בשעות הצהריים המאוחרות אני מפליג מכאן לעיר דליאן (DALIAN) שבסין, שם אפגוש שני חברים שטיילתי איתם שלושה שבועות ביונאן וסיצ'ואן וכנראה למחרת היום אסע לבייג'ין (מרחק כשמונה שעות נסיעה ברכבת) ואולי אמשיך לתאי שאן (THAI SHAN), ההר הקדוש ורק אז אגיע לבייג'ין.
לא משנה מה אבחר לעשות, את השנה החדשה אני חוגג בהפלגה מקוריאה לסין.

אז זהו, שתהיה לכולם שנה טובה ומתוקה.
שתהיו לראש ולא לזנב (ולא צריך להרוג דגים בשביל להוכיח את זה).
והכי חשוב, שתהיה לנו שנה שפויה ולא שנת טירוף כפי שכמה אנשים רוצים שיהיה, למען חיים טובים יותר עבורם בישראל השניה - זו בלי האבטלה, המיסים ולמעשה בלי כל חוק.

אלעד
דרום קוריאה

טוב, אני מניח שכם זוכרים את הלהיט של הדג נחש - מספרים (אם לא, הנה לינק לתמליל).

אז מסתבר שלא רק העם היהודי עסוק במספרים, גם החבר'ה פה בקוריאה, מאוד אוהבים מספרים...

הגיוני למספר קווי אוטובוס (ובכן, לפחות לרובנו זה נשמע הגיוני, כי בהירושימה שביפן למשל, ממספרים תחנות אוטובוס במקום קווי אוטובוס ועל כל אוטובוס פשוט כתובים כל היעדים שהוא מגיע אליהם. מישהו אמר שכל היפנים חכמים?!), הגיוני שממספרים בניינים ברחובות, רחובות, קווי מטרו, תחנות מטרו, יציאות בתחנות מטרו וכל מיני אמצעי תחבורה וניווט כאלה ואחרים...

אבל למה לעזאזל הקוריאנים האלה ממספרים עצים? זה מטורף לחלוטין! הכל פה ממוספר! בהתחלה זה נראה הגיוני, אבל העצים הם אלו ששברו את גבו של אלעד או גב הגמל.

טוב, אז כיצד נפתח היום שלי? בשעה 7:15 (בבוקר) צעדתי אל עבר השגרירות הפולנית, מפני שקבעתי עם חברה שמארגנת טיולים לצפון לאסוף אותי בשבע ועשרים.

חיכיתי וחיכיתי ומי לא בא?

בשעה שמונה ועשרים התקשרתי נזעם (טוב, קשה לי להיות נזעם, אבל התקשרתי) לחברה ושאלתי לגבי המצב שנוצר, שקבענו עשרים דקות לאחר שבע בשגרירות הפולנית ולאחר שעה הם לא הגיעו.

מסתבר שהם לא הבינו אותי כהלכה כשנרשמתי לסיור, הם חשבו שביקשתי שיאספו אותי מבית ההארחה שאני מתאכסן בו (הלינק הוא פרסומת טהורה ואין כל סיבה להקליק עליו, אלא אם אתם מתכוונים לבקר בסאול ואין לכם ממקום ללון) וכך נוצרה אי הבנה שבעקבותיה הם חיכו לי במקום אחד ואני חיכיתי במקום אחר.

לא נורא, הרי סיור נוסף יוצא בשתיים עשרה.

בינתיים צעדתי אל עבר "הבית הכחול" (THE BLUE HOUSE), הגירסה הדרום-קוריאנית לבית הלבן שבוושינגטון, שם משתכן נשיא קוריאה. המשכתי להסתובב בעיר, תפסתי סאבווי לבית העיריה, נישנשתי ארוחת צהריים (הנודלס הקר היה די מזוויע, המיסו שירו [מרק אצות] היה לא רע בכלל) ואבוי, השעה כבר חצות היום...

זה המקום לעשות הפסקה קטנה בגלגול מעללי היום ולציין כמה אני אוהב רכבות תחתיות.

נדמה לי שנעזרתי בשש מערכות רכבות תחיתיות בטיול הנוכחי - הונג קונג, שנגחאי, אוסאקה, טוקיו, בוסאן סיאול ויתכן ששכחתי אחת או שתיים ומן הסתם השמטתי עוד רבות שנסעתי בהן במהלך חיי.

בחיי, רכבת תחתית היא דבר גאוני! בלי פקקים, תדירות גבוהה, פשטות בתרשים של התחנות כך שכל אחד יכול להבין והכי חשוב - לא משנה היכן אתה בעיר, תמיד אתה יכול להגיע לכל חלק אחר באמצעות המטרו, ע"י רכבת אחת, מקסימום שלוש...

ותמיד גם יש לרכבות הללו שמות שונים ומשונים: SUBWAY, METRO, UNDERGROUND, TUBE, U-BHAN, כרמלית ועוד כל מיני שמות חביבים שמציינים דבר אחד - רכבת שנוסעת יותר קרוב לגיהנום...

בכל מקרה, נחזור לעניינינו, מיד לאחר שנכנסתי למכונית (היונדאי, בכל זאת קוריאה ואין כאן שום אלטרנטיבה בעניין המדינה בה מיוצר הרכב), גיליתי לתדהמתי במושב האחורי זוג שכבר פגשתי בעבר... ובכן, מדובר בזוג ספרדי, קטלוני ליתר דיוק, המתגורר בברצלונה ומטייל ברחבי העולם (רשימת היעדים שהם טיילו בהם מעוררת הערצה ולכן אמנע מכם את המידע הזה) ששהה איתי באותה מעבורת שלקחה אותי משימונסקי שביפן לבוסאן שבקוריאה...

אני כל כך אוהב את צירופי המקרים הקטנים האלה, אלו שגורמים להרבה אנשים לחשוב שיש "יד מכוונת" לכל דבר ולי פשוט לתהות כיצד הגורל מכווין אותי לפגוש את אותם אנשים שוב ושוב, כי מקרה דומה קרה לי בהירושימה, עם בחורה גרמניה חביבה.

בכל מקרה, אחרי ההתרגשות הזוטא שהייתה לנו, יצא לי להכיר גם את הזוג שישב לפניהם, זוג אמריקני חביב שמטייל בכל המזרח, בדיל מוזר של טיסות שיוצאות מקליפורניה ומאפשרות לטוס לעד תשעה יעדים במחיר של כ-1,000 דולר, בתנאי שכל הטיסות עוברות דרך הונג קונג. אה, כן, היא גם דיברה עברית, כי ההורים שלה היגרו מישראל ללוס אנג'לס ואם כבר מדברים על יהודים, אז גם הבחור הספרדי, הוא נכד של יהודי, כך התברר לבסוף - מישהו אמר מאפיה ששולטת על העולם ולא קיבל?

בכל מקרה, האנשים, לפחות בשלב הזה הם לא העניין, אלא היעד אליו נסענו...

ובכן, נסענו ל-DMZ או בעברית האזור המפורז, החוצץ בין קוריאה הצפונית שנתמכה בעבר על ידי ברית המועצות ולבין דרום קוריאה שעודנה נתמכת על ידי וושינגטון.

התחנה הראשונה שלנו הייתה מנהרה מספר 3 (TUNNEL NUMBER) שבדומה למנהרות שצה"ל חושף אחת לכמה זמן בין רפיח שברצועת עזה למצרים, נחפרה עמוק באדמה כך שיהיה קשה לאתר אותה ובשונה מהמנהרות שצה"ל חושף, היא ועוד שלוש מנהרות נוספות שנתגלו בין שנות השבעים לשנת 1990 (ממוספרות מאחת עד ארבע, לפי סדר הגילוי), רכבות ונועדו להעברים כוחות רגלים וכוחות משוריינים מהצפון לדרום במתקפת פתע ומי יודע, אם הן לא היו מתגלות, יתכן ואחת התוכניות להמשיך את המנהרה עד סאול בירת הדרום הייתה יוצאת אל הפועל...

בכל מקרה, כחובב מנהרות ידוע, מאוד נהנתי ממזג האוויר הקריר ששר בפנים, בעומק 73 מטרים מתחת לפני האדמה. כמובן שהמנהרה שרצה ילדים קוריאנים שבו לסייר באתר וכל מה שהם יודעים להגיד באנגלית זה HELLO, HI והמתקדמים שבהם גם יודעים להגיד NICE TO MEET YOU. אויש, אם לא הייתי שומע כל כך הרבה HELLO בסין, אולי הייתי חושב שזה נחמד.

לאחר מכן המשכנו למצפה הצופה אל צפון קוריאה. הנוף יפה, לא משהו מיוחד, אבל בהחלט מקום רגוע, שקט ופסטורלי, כיאה למקום מפורז בו אין צבא...

מה שהיה מעניין לדעתי, היה לראות את שני הדגלים משני צדיו של הגבול...

בתחילה בנו הצפון קוריאנים תורן שגובהו 100 מטרים ועליו הניחו את דגלם.

לאחר שראו זאת אנשי הדרום, החליטו לבנות תורן בגובה 105 מטרים, עליו מתנוסס דגל דרום קוריאה.

מספר ימים לאחר מכן, אנשי צפון-קוריאה, מדינה קומוניסטית גאה, ראו שהדרום מוביל במירוץ "הדגל הגבוה בעולם" ועוד באותו היום, הוכפל גובהו של העמוד וכעת הדגל הקוריאני, העצום יש לומר, מתנוסס לו בגובה 200 מטרים מעל לפני האדמה.

נכון שהעימות הזה נשמע מגוחך?

במיוחד לאור העובדה שאין היום דבר כזה קומוניזם, לפחות לא ברמה הפרקטית וגם איבה אמיתית בין הצדדים אין, כי הדרום קוריאנים שולחים עשרות משאיות אורז מידי יום, לתמוך בצפון העני. הרי סה"כ, מדובר באותו העם - קוריאנים.

היו עוד כל מיני דברים שראינו שם, אבל אני לא סבור שהם ראויים לאיזכור.

לאחר היום הזה, הלכנו חמשתנו לבר שאת שמו שכחתי (ואין לי כוח ללכת לבדוק במדריך כעת), אבל הוא משכנם של הרבה חיילים אמריקנים. טרפתי לי ווג' בורגר (המבורגר צמחוני) עם פטריות וישבנו ושוחחנו כמה שעות.

מתישהו הבחורה הספרדיה הפצירה בי לטעום מהיין האדום שהיא לא ממש אהבה ולכן היא הייתה שמחה להפטר ממנו. שיקשקתי מעט את הכוס (על מנת לאתר את כמות הסוכר ביין - או, כמה טוב שערכתי סיור יינות באפריקה) והרחתי את היין (או, כמה טוב שערכתי סיור יינות באפריקה) ולאחר מכן לגמתי מהיין. טעמו היה מעט חמצמץ, לא טעים במיוחד והנחתי בחזרה את הכוס. אך אבוי, כנראה שאדי האלכוהול הפכוני לשיכור, או שהשלוק המסכן שלגמתי הפך אותי למטושטש זמנית, כי כאשר הנחתי את הכוס, הכוס נפלה וכל היין שהיה בפנים נשפך...

כולנו שמחנו, כי הוא באמת היה די גרוע, אבל בכל זאת הרגשתי לא נעים, מפני שהפעולה שלי גרמה לאמריקני שאיתי להכתים את בגדיו ביין אדום.

טוב, בסופו של דבר היה ערב ממש מהנה, חשבתי ללכת להופעת ג'אז היום בערב, אבל הבילוי הזה היה מספק בהחלט, מאוד נהנתי ומתישהו הם עשויים לשלוח לי באי מייל את התמונה מהפאב.

אה, ובפעם הבאה שאני בברצלונה, יש לי חברים לבקר (היי, אנחנו כבר נפגשנו כמה פעמים)...

וזהו, היומיים האחרונים היו בלתי גשומים בעליל, כך שאם מחר בבוקר מזג האוויר יהיה טוב, אני כנראה אלך לטייל בשמורות הטבע ההריות שבאזור, אם לא, אז יום מוזיאונים ולונה פארק יכול להיות אלטרנטיבה מעניינת. בכל מקרה, יש לי רק עוד את מחר ומחצית היום שאחריו לבלות בקוריאה ולאחר מכן אני מפליג בחזרה לסין.

ובינתיים, שתהיה לכולם שנה טובה ומתוקה.

אלעד

סיאול

עריכה מאוחרת...
לפתע נזכרתי שהבלוג הזה בן שנתיים היום...
הוא כבר התחיל ללכת...
מה שאומר שהיום גם יום הולדת 24 לעינב, אז מזל טוב עינב, לא שכחתי, פשוט יקר להתקשר להגיד מזל טוב :)

שלום לכולם (הייתי מברך בהתאם לשעה, אבל זה תלוי היכן על הגלובוס אתם נמצאים ובכל מקרה, תלוי גם מתי אתם קוראים את הקטע [אם בכלל]).

מעבר לסיפורי ומעללי היום, אני רוצה לפתוח בשבירת כמה מיתוסים על קוריאה והמזרח הרחוק...

ובכן, כולכם ודאי שמעתם על כלי רכב בשם KIA.
אך כיצד באמת הוגים זאת בעברית?
אפילו באחת הפרסומות לרכב הקוריאני הנ"ל, נראה יפני צועק "קאיה" (קמץ בקוף וביוד).
איך לא, השם האמיתי הוא קיאה (חיריק בקוף וקמץ באלף).
אני מניח שכאשר עיברתו את שם המכונית, לא רצו לתת לה שם של פליטת חומרים מהגוף, משהו בסגנון "הקאתי היום קיאה".

עוד פירמה שודאי שמעתם עליה - LG. עד היום גם אני אמרתי פשוט את שם שתי האותיות באנגלית - "אל ג'י" (צרה באלף, חיריק בגימל), אך היום, באחת הפרסומות שראיתי בקולנוע, התברר לי שנהוג להגות את שם החברה "אלג'" (צרה באלף, שווא בלמד).

ועד כאן שבירת שני מיתוסים בענייני שמות חברות קוריאניות, יש עוד כמה שיצא לי להתוודא אליהם בימים האחרונים, אבל אלו שתי דוגמאות מספקות.

עוד מיתוס שאני רוצה לשבור, עשוי לשנות את דרך הסתכלותכם על העולם...
תחשבו על מפת העולם...
חשבתם?
יפה. כעת נסו להזכר איפה ממוקמת יבשת אמריקה (רמז, בצד שמאל של המפה) והיכן אירואסיה-אפריקה (רמז, בצדה הימני של המפה).

ובכן, כאשר הגעתי לסין, התברר לי שכל תפישת עולמי הייתה מוטעית...
אמריקה בצד ימין והגוש האירואסיאתי בצד שמאל, על מנת למקם את סין במקום הראוי לה - במרכז המפה (בניגוד למפות המוכרות לנו, המציגות את בריטניה כמרכז העולם).
לתומי חשבתי שמדובר רק במפה של האימפריה של המאה ה-21, אבל כאשר הגעתי ליפן, התברר שגם ליפנים יש אינטרס להפוך סדרי עולם וכך גם לקוריאנים.
זו מחלה מזרח אסיאתית מסתבר, להציג את מפת העולם הפוך.
ביננו, זה לא ממש משנה, אבל זה מכניס לאנשים תמונה קצת שונה של המציאות.
בכלל, מפות משחקות תפקיד פוליטי חשוב, יודע זאת כל ילד שמכיר את מפותיה השונות של ישראל - "ארץ ישראל השלמה", "ישראל בגבולות 67", "גבולות 48" וכן הלאה...
למעשה, עד היום אני לא בטוח איך בדיוק ניראית המדינה שאני חי בה...

טוב, בקיצור אני שם פה מפת עולם מתוצרת יפן, על מנת שתבינו את כוונתי.

וכעת לענייני היום...
אז היום הלכתי לבקר בארמון CHANGGYEONGGUNG (ושוב, קוריאנית, נא לא לנסות לבטא נכון) ובגנים הבוטנים (הדי עלובים יש לציין) שסמוכים לו.
אח"כ ביקרתי בעוד מספר קומפלקסים של ארמונות וכשזה נמאס, הלכתי ברגל כעשרים דקות למקום הקרוי NAMSANGOL TRADITIONAL VILLAGE.
האם מדובר בכפר מסורתי?
לא ולא, מדובר בעוד מספר ארמונות, הפעם בסגנון קונפוציאני, פשוט יותר.

סמוך לשם, ביקרתי בכיכר קפסולת הזמן. קפסולת זמן היא תיבה בה שמים חפצים המאפיינים את התקופה, קוברים אותם, במטרה לפתוח אותם בתאריך מיועד.
במקרה של סאול, קפסולת הזמן הקברה ב-1994, ביום השנה ה-600 להכרזתה כבירת קוריאה והיא אמורה להפתח 400 שנים מאוחר יותר, בחגיגות האלף של סאול כבירת קוריאה.

לאחר מכן קניתי את כרטיס החזרה לסין (ובכן, ב-16 אני חוזר לדליאן, לבקר חברים ואז ממשיך לבייג'ין) ואז נסעתי ל-COEX, קניון תת קרקעי ענק, עם אקווריום וקומפלקס בתי קולנוע גדול (ועוד כמה דברים, כמו מרכז הסחר העולמי של סיאול וכו').
הלכתי לסרט MEAN GIRLS (לא יודע כיצד תרגמו אותו לעברית, ואין טעם בתרגום לקוריאנית, נכון?), שהיה די רדוד, חביב ותו לא.
מה שכן נהנתי ממנו, היה לראות את הכתוביות הקוריאניות, במקום בתחתית המסךף בצד ימין של המסך...
זה היה מוזר.
וגם הפרסומות פה נחמדות, מעניין לצפות בפרסום מבלי להבין את השפה ובכלל, רוב הפרסומות פה הן למוצרים שאני כלל לא יכול לרכוש, כלומר אני יכול, אבל לא יהיה להם שימוש עבורי בישראל, כמו טלפון סלולארי שאני לא יכול לייבא לישראל וכדומה.

וזהו, מחר יום ארוך - טיול לצפון (ולא לשמורת הדן או לחרמון, אלא לגבול עם צפון קוריאה).
ובל קשר לראש השנה, קניתי היום תפוחים ורק אח"כ הבנתי שזה סמל של החג שמתקרב...
אלעד

ובכן, תודות להגר שעזרה לי למזער את קבצי הענק שהמצלמה שלי יוצרת, כעת יש לי סדרה נוספת של תמונות מסין...

ושוב ניתן לתמונות לדבר בעד עצמן...

בתמונה הזו אנחנו רואים ילד טיבטי קטנטן מנופף לשלום בזונגדיאן (הידועה יותר בכינוי שנגרילה)

קשת בענן מעל ליג'יאנג (לצערי רוב התמונות מליג'יאנג ועוד מספר מקומות נמחקו)

הר מיילי (MEILI) - ההר הגבוה במחוז יונאן - כ-6,700 מטר

אני רוכב על סוס באחד הכפרים ליד סיאחה (XIAHE)

אגם ליד סיאחה

וזהו, עוד שעה יהיה תשע בבוקר וארמונות נפתחים. חבל שהיום יום שני וכמעט הכל סגור ושתחזית מזג האוויר לימים הקרובים היא גשום וסוער...

אלעד

דרום קוריאה

קישורים לתמונות נוספות

קטע שאלכס כתב בבלוג עם תמונה שצילמתי במיוחד עבורו

עוד תמונות מסין