זאת התחושה שלי כרגע לגבי חיי.
לא בטוח שזה לגמרי נכון...זה לא יכול להיות נכון.
אם הייתי חיה את הרגע במובן המלא של המשפט בטוח שהייתי דופקת נפקדות מהצבא כל איזה יומיים...והולכת לים ועושה מה בראש שלי כל היום....אבל זה יהיה טמטום.
אפרופו צבא....וואו..איזה שבוע זוועתי עבר עלי...
לא שעבדתי יותר מידי קשה..זה לא זה...
החיילים שלי שגעו אותי...!!
בכזאת מידה שהגעתי ליום רביעי ומצאתי את עצמי כל היום רק פורקת עליהם לחצים מהשבוע...
אבל זאת אשמתם...אז על הזין שלי!
הצעירים של היום פשוט חצופים...זו תופעה העניין הזה ומישהו חייב לטפל בזה!:P
בקיצור בחודש האחרון הייתי באילת-היה אש!נהנתי ממש....
באמת שלכמה רגעים הצלחתי לשכוח מהדאגות שמטרידות אותי במהלך השגרה...
איזה דאגות?
למשל מה אני עושה עוד 3 חודשים עם עצמי כשאני משתחררת?שווה לחתום קבע?שווה לצאת לאזרחות?האם בכלל תהיה לי אפשרות לחתום קבע במידה ואני מחליטה שזה מה שאני רוצה...?
למשל מה אני אגיד בראיון בשגרירות של ארה"ב כדי להצליח להוציא את הויזה?
פאק....באמת שיש דברים שלא יוצאים לי מהראש...הדאגות האלה...זה מטורף=\
אני חייבת למצוא את הכיוון שלי!!
בקיצור למה אמרתי שאני חיה את הרגע?
אם אני חושבת על זה השתנתי בטירוף בשנים האחרונות..בייחוד בשנה האחרונה...
נראה לי שנהייתי פחות רגישה ל'דברים מסויימים....וזה הזוי...כי פעם הייתי לוקחת הכל קשה...
זה טוב ורע...תבינו לבד למה
טוב אין לי כוח יותר לחפירות...
תמונות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
