טוב אז מי שלא יודע, היום לבוב מארלי יש יומולדת...
ושתבינו עד כמה שהוא היהענק ונשאר אגדהעדין מציינים את היום הזה ואף חוגגים:)
אז מזל טוב בוב..
איפה שלא תהיה...בדוק במקום יותר טוב מכאן
אבל חבל שאתה לא איתנו כי בדוק יחד היינו הופכים את העולם המגעיל הזה ליותר טוב:)
אגדה...פשוט ככה!
Rasta Man Live Up!
עכשיו לנושא קצת אחר...
למי שיודע או לא יודע אני כבר שבועיים יושבת בבית...שבועיים של גימלים..ועוד שבוע לפני הייתה לי רגילה..
יוצא שאני כבר 3 שבועות בבית כמעט...
תכלס סבבה בבית..בטח שסבבה..
אבל תאמינו או לא התגעגעתי קצת לצבא...:\
לא יאומן אפילו שאני, הבחורה שהכי לא רצתה להתגייס, מתגעגעת לצבא...כי וואלה..סבבה לי שם...ויש לי אחלה חברים שם:)
אההה וכן...קופר אולי חוזר לארץ..ואז אני אהיה מאושרת מהחיים!=)
בימים האחרונים ביליתי הרבה בחר"פ...גם בב"ש וגם בצריפין...
יום ראשון הייתי בחר"פ בב"ש שם עשו ליבדיקת איידס:\חיסון איזשהו..ושוב זיוני שכל מכל מיני גורמים צבאיים,אוף נמאס.
תנו לי לסיים ת'בדיקות ולהמשיך הלאה, רבאק.
קיצר הכרתי באותו יום איזה בחור, חייל...
חחח הכרות מוזרה הייתה לי ולו..
הכרנו ליד מכונת הפחיות
לשנינו לא היה מזומנים והמכונת שתיה לא קיבלה אשראי...
מאז הפשלה הזאת... התיישבנו שנינו....צמאים אש..
ובילינו יחד ממש כל היום.עד איזה 5 היינו יחד...
בחור ממש נחמד..מעיין קוראים לו...שם יפה לתת לבן דווקא..עד כמה שבהתחלה נשמע לי שם הזוי לבחור.
חח הוא אפילו יותר צעיר ממני.כולה 3 חודש בצבא....ומשרת בחיל הכי נטחן..תותחנים..חח
אז זהו יום ראשון אני צריכה לחזור ליחידה שלי...
אבל גם אז אני לא אעלה לאתר שלי.. יום למחרת יש לי תור לעובדת סוציאלית, שוב
כן..היא הבחינה סוף סוף שהמקרה שלי די גרוע ואני צריכה טיפול...היא אפילו שוקלת לשלוח אותי לפסיכיאטר...
בינתיים אני כןן צריכה לדבר איתה...באמת רע לי...
הנפש שלי לא רגועה מאז אותה התקרית...סיוטים בלילות..בקושי מצליחה להרדם...ודברים בסגנון הזה...
אז בינתיים אני אשחק את המשחק הזה...ואוציא עוד גימלים..
ממש הפתעתי את עצמי בחוזק שלי...
העובדת הסוציאלית אמרה שאני מתמודדת ממש טוב...ושאני חזקה
וזה בגלל ,היא טוענת, ההתמודדות שלי עם החיים עד עכשיו...שלא היו לי קלים כלל...
אני מקווה שהיא תבין עד כמה רע לי ואולי גם תעזור לי לזרזר תהליכים ושהצבא ישלמו לי שכר דירה ושסוףסוף אקבל את החופש שלי..
בשבועיים האחרונים בעיקר התייבשתי בבית...בשבע הראשון אחרי התקרית לא היה לי רצון ללצאת בכלל
רציתי פשוט להשאר בבית ולהרקב..ומי שמכיר אותי יודע שזה הכי לא מתאים לי
לאחר כמה ימים התחלתי להרגיש יותר טוב..
בעיקר ביליתי את רוב זמני עם פדקה...
כי שנינו בתקופה קשה.
ואז גם טימורהצטרף לחבורה...ואלינה
זה היה ממש כמו פעם...וטוב לי ככה..כמו פעם
רק הרבה בוגר יותר
באמת, אתם יודעים, נמאס לי מכל הפאבים,המועדנים..
בא לי לשבת עם חברי הקרובים וזהו...אין לי כוח לכל החרא מסביב
באמת הכי טוב!
טוב קיצר..זיינתי ת'שכל מספיק...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
