לפעמים נראה שאתה נופל לתוך תהום...

מסביב חשכה ושום דבר בעולם הזה אינו ברור.

ופחות אנשים אתה מזהה פתאום,

ושכחת את כל מה שלמדת עד היום.

אינך מבין למה ואיך נפלת.

הרי מסביב תמיד הסתכלת.

התמדת לסיים את העיניינים עד הסוף.

להצלחה ולאושר בחרת לשאוף.

אך ברגע אחד,

בכלל לא נחמד,

הכל נראה שחור

וחברים כבר לא עומדים...

כמו חומה מאחור.

על הרגליים אתה בקושי עומד,

ללמוד זרקת, וכבר לא עובד.

תקוע בזמן, בחור של מקום.

אפה שאנשים לא נותנים לעבור.....

כעילו שצללת ונגמר האוויר,

אתה מרגיש שהמצב רק מחמיר.

מנסה למצוע דקת מנוחה,

לסדר, מחשבות , סיבות.

וברגע שעוצר רואה רק חשכה.

זועק:

אנשים עזרו להבין מה קרה?

הדממה עונה: כלום.

הבעיה היא לא באחרים

אלא בך. 

פקח ת'עיניים, סתכל לאננים.

הרי איכשהו הם עדיין שטים.

לפעמים כבדים, לפעמים גבוהים.

לפעמים מן השמש השורפת מסתירים.

אך זה לא אומר שהחיים הם קלים.

לא. ממש לא.

כי זה תלוי איך מסתכלים!

לא צריך להיום דכעונים..

למרות שמעצב נולדים השירים.

תקום, תתאושש, תשתוף את עינך..

ועם כח וחוזק המשך בדרכיך.

כי הדרך הקלה-היא אל האדמה,

אך דרך כזו רק מראה על חולשה.

*כל הזכויות שמורות

No BoDy