סתם..החיים שלי :)

שמתארות בעצם את המקום שבהם נמצאים חיי כרגע.

הכל מבולבל, הפוך..היום אני רוצה משהו אחד ומחר את ההפך. החופש הזה מוציא אותי מדעתי והבנתי - אני בנאדם של מסגרת.

ננסה לעשות קצת סדר-

צבא/עבודה/לימודים-

למה בגיל 18 אף אחד לא שאל מה אני רוצה לעשות למרות שהייתי בנאדם 'בוגר' ועכשיו אחרי חודשיים בבית כולם מרשים לעצמם לומר שוב ושוב תמצאי עבודה, תעשי עם עצמך משהו. מעצבן. אני לא מנהלת לאף אחד את החיים אז שיפסיקו לנסות לנהל את שלי.

עבודה - לא נראה לי שיש תפקיד שבאמת שווה את ההתעוררות בבוקר והיציאה מהמיטה - לא, גם לא בדיקות תוכנה במשכורת של 8+, אז נילי/הילה/תמר ועוד רבות וטובות..בבקשה תפסיקו להעיר אותי כל בוקר ב"הייייייי! בוקר טוב לך(ותתביישי על כך שאת עדיין במיטה), את מחפשת עבודה?!?!".

לימודים - אז כן את החלום שלי אני לא אגשים (כי הוא יכלול הרבה הקאות והתעלפויות בדרך) אבל החלטתי "מה אני רוצה ללמוד כשאהיה גדולה"אבל כנראה שהבנות החמודות שהוזכרו בשורות הקודמות לא מסכימות איתי כי אדריכלות/מחשבים אי אפשר לשלב עם עבודות באזרחות.

(וכן, אני מנסה להתחמק מהפסיכומטרי...)

צבא - סוג של בחור מעצבן שממש אוהבים..אז כן לא הבנתי עד כמה אני אוהבת את זה עד שהבנתי שהיום שלי ריקני לחלוטין וכלום כבר לא מעניין מסביב.

כל דבר קטן אני מנסה להפוך ל'פרויקט' כי זה מה שאני רגילה, מתגעגעת..אפילו לדיונים החופרים ולהקפצות בלילות.. :(

אזרחות זה הכי הכי?! ממש ממש ממש לא.

במסגרת ה'חופש הכפוי' שהטלתי על עצמי ניסיתי להבין מי הייתי לפני 3 שנים, לפני הגיוס. מה אהבתי? מה לא אהבתי? ובעיקר איזה מין אדם אני..

ואז הבנתי שאני בעצם די דומה לכולם - עם הדברים השגרתיים..מוזיקה/חברות/קריאה/טיולים...ואז הגיע משפט המחץ - "תמצאי מה את אוהבת וככה יהיו לך תחביבים" - גאונים! וואו איך לא חשבתי על זה בעצמי?!

אז ניסיתי לנגן על גיטרה, ניסיתי לתפור, ניסיתי ללמוד ספרדית , אפילו ללמוד לפסיכומטרי..וזה פשוט לא זה.

אז מה שקרה הוא שמצאתי את עצמי יושבת בעיקר מול המחשב ומדברת עם מגוון של אנשים ומתחילה לנתח את הסביבה, אם זה ימשיך ככה אני אלך ללמוד פסיכולוגיה - וזה ממש לא מומלץ.

אז מה כן עשיתי עם עצמי?

קניתי אוטו חדש שבזכותו המנוע נכבה די הרבה וצפצופים נשמעים מכל עבר - תודה לגאון שהמציא הילוכים וזינוק בעליה.

עיצבתי את החדר - מאז שהצבעי היקר מחק את יצירת המופת שעשיתי על הקירות/תקרה החדר די משעמם..אז העיצוב מוכן רוב הדברים כבר כאן נשארה רק המיטה החלומית שצריך להזמין :)

חסה/עגבניה וקצת ספורט - אז לא, אני עדין לא צמחונית וכנראה שזה גם אף פעם לא יקרה אבל הצבא הוסיף את שלו ועכשיו צריך להוריד את זה, הבנתי שיוגה זה לא ספורט (אבל זה עדין כיף) ואממ..זהו :)

תוך כדי כתיבה קלטתי כמה שזה דומה למיילים שלי..הכל מסודר ומופרד אבל עדין לא הכי ברור - אני מוזרה.

טוב אז לחלק הכנראה הכי מבלבל - המין הגברי....

אז היה את א' שהזכיר לי מה זאת אובססביות וכמה זה יכול להיות מפחיד..התחושה שמשתלטים לך על החיים ואין לך אוויר. היום אני מצטערת על הדרך שבה סיימתי את זה אפשר לומר שאפילו הייתי קצת רעה אבל הוא פשוט סירב לקבל את העובדה שזה נגמר.

היה את ע' שנבהל..פשוט נבהל "מכך שהוא מאושר", אז נכון אושר יכול להלחיץ כי אתה חושב מתי זה יגמר..אבל למה לא להנות מהרגע?

ואז זה נהיה יותר ויותר מוזר והחלטתי שדי, והוא החליט שהוא יוצא בחיפושים אחר בחורה שתהיה כפילה של האקסית המיתולוגית (גם כן מושג מטומטם של דמות שכנראה לא תחזור) ולמה? כי היא קוראת אותו בלי שהוא ידבר..ואז חשבתי - זה משעמם..למה להיות עם מישהו כזה?

היה את מ' שחוזר שוב ושוב לחיי ולא מבין את המילה 'לא' ומשמעותה..

ואני לא מבינה דבר אחד - למה כל הבחורים שיצאתי איתם חזרו לי לחיים וביקשו הזדמנות שניה?! למה? מה הם רוצים ממני? יש הרי סיבה שזה לא הצליח.

 אין לי כח להמשיך אולי מחר, אולי בעוד שנה.

מה שבטוח אני מבינה על עצמי כמה דברים בדרך..

לילה טוב,

מאי.