סתם..החיים שלי :)

לא יאמן כמה זה יכול להרגיע..באמת.

הרבה זמן חיכיתי לאיזה גמדון שיצוץ באמצע הלילה ויקח את האוטו לשטיפה אבל הוא לא הגיע.

לא היה לי כח לנסוע כי היום זה היה 'יום פיג'מה' כזה אז ירדתי למטה בכפכפים ושיחקתי במים בסבון..היה מרגיע..בלי יותר מדי מחשבות.

בכלל אני לא מבינה את עצמי, יותר נכון אני כנראה מאד מבינה וזה מבהיל אותי אז אני מעדיפה לחשוב שאני לא מבינה.

שמתי לעצמי מטרה..השגתי אותה ועכשיו אני פשוט עוברת הלאה. יופי, אבל..זה כבר לא כזה 'יופי' כשאנשים נפגעים.

אני יותר מדי מחושבת. לא החלטתי אם אני אוהבת את זה.

בכל אופן, עבר עלי שבוע ממש ממש רע, בנדוד שלי התחתן בשבוע שעבר ובאמצע החתונה אבא שלו התעלף, היה מפחיד.

ואז סופ"ש יש שבת-חתן וההורים שלי לא נוסעים אז החלטנו שהולכים רק ביום שבת..

ערב שישי אנחנו יושבים לראות טלויזיה פתאום מצלצל הטלפון ודודה שלי בוכה, היא מדברת עם אבא שלי וכעבור 3 דקות הוא לוקח את המפתחות של האוטו ונוסע בלי לומר מילה - אם אבא שלי נסע בשבת כנראה שקרה משהו רציני..אחרי 5 דקות עוד טלפון וגם אני לוקחת את המפתחות ונוסעת..מה קרה?

שישי בערב הוא ואשתו הטריה ירדו למטה כדי להיפרד מכל מי שהגיע ופתאום מתעופף לעברם בקבוק וודקה מקומה 3.

הוא בסך הכל הסתכל למעלה ושאל את חבורת הבהמות שעמדו בחלון 'למה?' וכעבור דקה הם דהרו לכיוונם עם אלות וסכינים.

איך זה נגמר? בנדוד שלי קיבל גרזן בראש - 12 תפרים , אחד נוסף אושפז לשבוע לאחר שנחתך לו גיד ביד והסכין מסתבר היתה מזוהמת, כל השאר בטראומה. הם פשוט הכו את כולם, את סבתא שלי, את הדודים, את בני הדודים..כולם.

לילה שחור. מסתבר שהמטומטמים האלה היו מסוממים ושיכורים שהתחזו לבחורי ישיבה כדי להשכיר את הדירה, מילה קטנה וכולם היו למטה עם הסכינים והאלות ורק חיפשו להרוג.

בנס הם לא חתכו אף אחד בצוואר/בטן/חזה..לא שזה נגמר כזה טוב.

יום שבת..איזה שבת ואיזה חתן...כולם יושבים ובוכים..מה שבטוח, את החתונה הזאת כל המשפחה לא תשכח לעולם.

ואני? אחרי שהגעתי למקום וראיתי איך סגרו הכל כמו זירת רצח, את כל הצוות של הזיהוי פלילי והחוקרים, את השחזורים ואת הסכינים..מתקשה להאמין שיש כאלה אנשים.

עד עכשיו הכל היה רחוק כזה, הזדעזעתי לשמוע אבל זה עדין היה רחוק, לא קשור אלי, ופתאום מבינים כמה שאי אפשר לקחת את החיים האלה כמובן מאליו, אי אפשר לדעת מה יקרה בעוד דקה.

תן לי אותי כמו שרציתי - אל תתן לי ללכת ממני

לילה טוב,

מאי