עוד חצי שעה ניסע לספתא, ומכיוון שהסרט הנבחר לשבת הזו בסלון הוא סרט עם המון דם, חיות מתות ומכות, והספר שלי נמאס עליי והמעבדה הספרתית של השבוע בכלל מתסכלת אותי, החלטתי לחזור אל הבלוג הישן נושן שלי, שעבר הזנחה חמורה במהלך סימסטר ב'. אני מצטערת, בלוג יקר שלי. לא יקרה שוב.
אז שנה א' מסתיימת בקרוב מאד, ואני מאושרת. הסימסטר האחרון היה זוועת אלוהים, גועל נפש, אל תנסו את זה בבית.
בעיקר בגלל מעבדה ספרתית שהקשתה עליי ועל עוד הרבה בנות תמימות את החיים, וגרמה לא פעם למחשבות אובדניות במקצת. אך תקופה זו הולכת להסתיים. בנוסף, הקץ לחשמל אף הוא קרוב, והעתיד נראה טוב יותר.
אמנות בסוף לא הייתה לי בחודשים האחרונים. הפעם היחידה הייתה לפני יומיים, כשהכנתי לאבי ברכת יומולדת עם ציור של מסוק 'יסעור' כמו שהוא אוהב. אח..זה היה האושר בהתגלמותו. אני אוהבת לצייר לאנשים שאני אוהבת דברים אישיים כאלה ומיוחדים. שרק הבנאדם הספציפי הזה יאהב את הברכה, ולא אף אחד אחר. במיוחד כשיוצא לי כזה יפה וטוב.
מה עוד?
בזמן האחרון, עם בואו של הקיץ, החרקים התחילו להשתלט על הבית שלי. היה לי עכביש קטן בכוס השתייה. עכביש קצת יותר גדול שטייל ברחבי השירותים שלי, כנראה על רשת מאד מתוחכמת של קורים שהכין מבעוד מועד. אוי, החוכמה. היה איזה זבוב מוזר חסר כנפיים שהסתובב לי על-יד היד כשישבתי לתומי מול המחשב.
זה באמת לא בסדר איך שהם באים ומשתלטים לנו על החיים. אנחנו, בני האדם, אמורים להיות יותר חכמים, לא? יותר חזקים. אז איך הם מצליחים לשלוט בנו ביד כה רמה. משבשים לנו את התוכניות. הורסים לנו את השגרה ולוקחים לנו את השליטה.
אולי אני סתם מפחדת מהם. אז אני בעצם מורידה מעצמי לעומתם. אני הופכת את עצמי למספר שתיים, כנועה להחלטתם של החרקים לגבי החיים שלי. דמאט, זה הגיוני. עלק פמיניסטית.
מעניין אם הפמיניסטיות יותר פעילות בחורף. וכשמגיע הקיץ, הן מתקפלות כי קשה להן להתמודד עם הג'וקים לבד, הן רצות בחזרה אל הגברים שלהם. חע, גם זה הגיוני.
עכשיו אני משועשעת. הידד :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
