התלבטתי הרבה אם לכתוב את הפוסט הזה כאן או בבלוג השני,
ואני חושבת שזה יכול להיות דווקא די מגניב לפרסם את זה דווקא פה, כי אף אחד מהמפגש לא יודע על קיומו של הבלוג הזה.
הגעתי לעזריאלי, עם פיטר, שיר-שוקו ורוקו, והתלבטתי קצת עם עצמי אם עדיף להיות מאוד חברותית או לנסות למצוא פה ושם אנשים שאני מכירה.
כאן אני חייבת להגיד תודה לאדם הראשון שחסך ממני את ההתלבטות, ואני אפילו לא זוכרת מי זה היה.
" שלום, מי את?"
" אני..האא.." * תוהה אם כדאי ללכת על השם האמיתי ולחסוך תאונות או לבחור אחד מהשמות היפים שלי. * " אני לילה ( הכנס כאן שם אמיתי), מי אתה?"
" אני *** ( מצטערת, זכרון לא משהו.)"
* נותן לי חיבוק גדול*
היי, אני מרגישה רצויה במצבים שכאלו. ואם לא רצויה, אז לפחות הרגשתי טוב לרגע שמישהו לא מוכר הרגיש צורך לחבק אותי.
כמובן, שמי שלא תהיה, ההרגשה הטובה שעשית לי, שלוותה בחיוך גדול שנמרח על פניי התמוססה באותה הדקה, ברגע שראיתי אותך מחבק עוד מישהי לא מוכרת, ואחרייה עוד אחד, ועוד אחת, ושוב..
" ממש מיוחדת" מלמלתי לעצמי והלכתי לחבק עוד הרבה אנשים אחרים ולגרום להם להרגיש מיוחדים לשנייה או שתיים.
אחריי בהייה ממושכת בכל מני קבוצות שנוצרו משם, בלי לחשוב יותר מדי, שאלתי בנימוס יתר ( הסתבר, אחר כך) אם אפשר לשבת איתם.
אוי, אתם כל כך נחמדים. ( לק-לק.)
אז הכרתי כל מני אנשים ( לא הכרתי, אבל אמרתי להם איך קוראים להם ולחצתי להם את היד, ובישרא, מסתבר, זה ממש מספיק. ) שאת רובם די שמחתי להכיר, ואת חלקם לא.
בכל מקרה, בסופו של דבר הגיח מן ההמון הזועם ( בעיקר על מעריצי בריטני ספירס, שנראו בעיני כקרובנות די עלובים של התעשייה וגם של גדודי בלוגרים כועסים.) איש אחד שאני נורא מעריכה ואוהבת, וכדי לא לפגוע ברוח המתיימרת להיות משועשעת קלות- אציין רק שהיה טוב לראות אותו, ושמחתי על כל רגע.
( מתחיל להיות לי הרבה יותר קשה לכתוב בשעה כזו. אני מבטיחה לנסות להמשיך בהזדמנות אחרת עם עניין המפגש. )
אה. להרבה אנשים היו מדבקות, ולהרבה אנשים היו מדבקות על משהו לבן עם נקודות ורודות.
שמישהו רק יגיד לי מה זה היה.
לילה ( או בוקר) טוב לכולם, פרת לילה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
