סטודנטית חופשיה.nobody ever seems to remember, life is a game we play |
| 9/2005
פוסט טרום טיסה
עוד 3 שעות בערך אבא ואני נוסעים לשדה התעופה. טיסת לילה. מקווני שלפחות החנויות האלכוהוליות יהיו פתוחות בנתב"ג.
לפני כמה דקות חזרתי מהרכבת, לשם הסעתי את דניאל. אנחנו עדיין ביחד, אבל אני לא יודעת מה יהיה איתנו. הוא נראה די אומלל מהמחשבה על הנסיעה שלי, שיום לפני סיומה הוא הולך לטירונות. נחמד לדעת שהוא יחשוב עליי. אני אתגעגע אליו.
עוד לא נסעתי לפרק זמן באורך הזה. ארזתי די הרבה, ואין לי מושג אם זה מספיק, חסר, או יותר מדי.
אין לי ממש מה לכתוב, חוץ מהעובדה שאני קצת בדאון לאחרונה. אולי זה דניאל, אולי זו אני, אני לא ממש יודעת.
בכל אופן, אני אשוב לפה ב-20 לחודש, ואכתוב פוסט ארוך שיעסוק בטיול, ובוודאי לא יעניין אף אחד יותר מדי, כמו שאר הפוסטים שכתבתי על טיולים.
ובכן, להתראות.
נ.ב - הפוסט חזר להיות פרטי, כי ככל הנראה שחר חשף אותו לאנשים. אני לא בטוחה בזה, אבל הוא טוען שאנשים שמכירים אותו קוראים פה. ובכן, יש כמה כאלו שאינני מחבבת כלל, יען כי הם טמבלים, ואת הסיפוק של לקרוא את השטויות שלי אני לא מתכוונת לתת להם.
עריכה. עכשיו 9 וחצי, בקרוב נוסעים. הרבה יותר קל לכתוב כשאני לא רותחת מזעם. על שחר, כמובן. הוא ענה למייל שלי ב"בבקשה אל תכתבי על החיים הפרטיים שלי בבלוג, יש אנשים ששנינו מכירים שקוראים פה (כן, כן כן...)". כך במקור. רעדתי מרוב כעס כשקראתי את זה. החשק שלי לדבר איתו ירד פלאים מאז. הוא טוען שמישהו סיפר לו כשאותו מישהו היה שיכור. אין לי שמץ של מושג מי זה יכול להיות. אין לנו יותר מדי מכרים משותפים שלא ממועדונים, והם לא יודעים על הבלוג. אני שוקלת לסגור אותו ולפתוח אחר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
