טוהר. |
| 7/2008
שינויים.
כרגע זה מרגיש כאילו הוא עובד בשביל שנינו, ואני מתמוטטת בשביל שנינו.
שזה מצחיק, כי הוא עובד על העניין שלו ואני מתמוטטת מהעניין שלי.
אני תוהה - בעוד יומיים כשהבלאגן שלו יסתיים והוא יתמוטט, אני אקום?
12 יום והספירה נמשכת.
בימים האחרונים אני עובדת על לשכנע את עצמי שאם וכאשר אהיה עסוקה יותר ביום יום שלי, זה יקשה עליי פחות.
היא אמרה שאני ילדה, ובשל כך אינני יודעת מה אני רוצה ולאן אני שואפת להגיע.
לתומי חשבתי שזה הפוך, ככל שאתה צעיר ותמים יותר, כך יש לך יותר חלומות.
אין לי את החופש האמיתי אליו שאפתי, כאן, במקום הזה.
וזה מגביל אותי מנטלית, ומתבטא בכתיבה.
ואחרי כל זאת,
ולמרות כל שעברתי בשנים האחרונות,
שוב חזרתי לנקודה שבה כל שאני משתוקקת לו,
זה לא לקום מהמיטה, וכן לקבל המון תשומת לב.
אני יודעת שעכשיו אחרי שכתבתי את זה, פתאום באופן 'מקרי' לחלוטין הטלפון שלי לא יפסיק לצלצל מחר.
ותרו על זה. זה סתם ירגיז אותי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
