ימי חיי...

האמת? שלמדתי הרבה בזמן האחרון,

בכלל, בשנה האחרונה נושא חוסר הוודאות הפך להיות חלק בלתי נפרד מחיי.

למדתי שהחיים זה מה שאנחנו עושים בין חוסר וודאות אחד למשנהו...

הכל אצלי שרוי בבלבול וחוסר וודאות,

לא יודע איפה אגור, באיזו יבשת, באיזה מדינה, באיזה עיר?

במה אעסוק? כמה ארוויח?

האם אוכל להקים משפחה? או שאיאלץ להמשיך ולהילחם על בסיס קבוע?

איזה רכב יהיה לי? האם יהיו לי הרבה פקקים בדרך לעבודה?

כבר מעל שנה אני תקוע,

וזה מרגיש ממש גרוע,

אין היום, אין מחר ואין מחרתיים,

זה לא ייפתר גם לא בעוד חודשיים.

המון סימני שאלה מרחפים מסביב,

ואולי כבר לא אהיה באותו המקום באביב...

התחושה היא של לחץ, של פחד מהלא נודע,

תחושה של מיאוס מחיים בציפייה.

אני רוצה כבר להגיע למנוחה ולנחלה,

רוצה לקום בבוקר בלי בחילה,

מעדיף לחיות בלי לחוש שאני באפילה,

אלא פשוט לחיות, לחוות קצת הקלה...

מה יהיה? אולי התשובה בידי אלוהים,

אבל מה שבטוח, שאנחנו כבר עייפים,

אנחנו באמת אנשים טובים,

שמרגישים שתמיד נדפקים.

תמיד דורכים על האנשים הכי טובים,

זה משפט שמייצג בפניי את החיים,

אך אני גם כן למדתי כמה דברים,

ועכשיו הגיע הזמן לעבור ליישומים.

אז...

זה מה שחדש לבינתיים,

ואולי בעוד חודש או חודשיים,

יהיו לי חדשות טובות,

ואם לא, אז הן יהיו רעות...

נשתמע בקרוב!