ימי חיי...

טיבה של מציאות היא שכותבים רק כשרע או כשממש רע,

קשה לי להאמין שיש אנשים שיכולים לכתוב לאורך זמן כשממש טוב להם,

ואולי זו הסיבה שאני כמעט ולא כותב פה, בגלל שטוב לי, באמת שטוב לי...

הכל הולך על מי מנוחות, החיים רצים כל כך מהר,

אני זוכר שאבא שלי אמר לי פעם שיש גיל מסויים בחיים שפתאום הכל טס כל כך מהר ואז אתה בן 50,

נדמה לי שהגעתי לגיל הזה לפני כשנתיים, לא יאומן שבקרוב אני בן 31, הכל רץ כל כך מהר,

ובעתיד מחכה לי הקמת משפחה, אולי חיפוש דירה ומה יהיה עם כל השאלות הקיומיות??

מה שמרגיז אותי כל הזמן זה ששום דבר לא נורמלי או ריאלי מסביבי,

אמנם אני מצליח מאוד בכל מה שאני עושה, אבל כאילו מרגיש שאני דורך במקום,

נמאס לי לשלם 6000 שקל בחודש שכר דירה, אבל לא מצליחים למצוא דירה שמתאימה לכל הקריטריונים שלנו,

אולי לקנות דירה? למי יש בכלל כל כך הרבה כסף לשלם על דירה? פאקינג 4 קירות, מה זה המחירים האלה???

ומה יהיה מבחינת קריירה? אני כל הזמן מתקדם אבל עדיין דורך במקום,

לא יאומן שרק קשרים עובדים במדינה הזאת, למה אי אפשר למצוא עבודות נורמליות בשכר נורמלי בלי קשרים?

וחוץ מזה? איך בדיוק אפשר לחיות מ-5000 שקל לחודש (מה שמשלמים בכל העבודות בלי קשרים)?

איזו מן מציאות יש פה???

ומה זאת האלימות הזאת?

מצאתי את עצמי נזהר אתמול בכל דבר שאני עושה שלא אעצבן בטעות איזה טיפוס מפוקפק כזה או אחר בחנייה מחוץ לסינמה סיטי, למה אי אפשר להתנהג כרגיל מבלי לפחד?

יש כל כך הרבה אפשרויות לעשות דברים למען עצמי ולמען המשפחה,

ומצד שני יש כל כך הרבה חוסר וודאות שאין לי ממש מושג מה לבחור...

אני יודע שאני בכיוון הנכון ואני יודע שצפויים לי חיים טובים בסה"כ, אבל לפעמים, רק לפעמים, בא לי קצת לקפוץ קדימה בזמן, להתפנק קצת ממה שכביכול אולי יהיה לי בעתיד, ואחרי איזה חודש חודשיים של פינוק לחזור להווה עם כוחות מחודשים על מנת ליצור מחדש את העתיד שאני מאמין / יודע שיהיה לי,

אני כל כך צריך חופש, להתנתק קצת מהמשימות הקשות והמעייפות, מכל מה שמסביבי, אני צריך לנקות את הראש קצת, וזה פשוט לא אפשרי ואין פתרון לזה... מה יהיה?

אני גם מת לסיים עם הלימודים ובגלל כל המצב אני קולט שזה ייקח לי עוד פאקינג 3 שנים, לא יאומן, זה מתיש...

מקווה שההשתפכות הזאת כאן תקל עליי, זה לא פשוט כל הסיטואציה הזאת, אני כל כך רוצה להמשיך בשיא הכוחות, אבל אין לי סבלנות לכלום, לאף אחד,

אני לא שומר על יחסים מספיק טובים עם מלא אנשים שיקרים לי מאוד, אבל אני פשוט לא מוצא את הסבלנות לעצמי, אז איך אני יכול להיות סבלני כלפי אחרים?