ימי חיי...

ראיתי סרט ישראלי, אחד מאותם סרטי בורקס משכבר הימים,

וחשתי עצב מאוד גדול,

בסרט, שצולם לפני כ-30 שנה, ניתן לראות את ישראל היפה,

ישראל של פעם, ישראל המיוחדת, ישראל השקטה,

ישראל האינטימית, ישראל העדינה, ישראל המרתקת,

ישראל שכבר כולנו כמעט שכחנו ממנה, אבל היא הייתה פעם והיא איננה עוד...

ובמובן מסוים זה עשה לי עצוב, כמו עצב על משהו טוב שנגמר כבר די מזמן ופתאום אתה נזכר בזה...

אז כל מה שנשאר לי עכשיו בלב זה נוסטלגיה ועצב, אבל אין ברירה,

צריך להמשיך הלאה ולדאוג לעתיד שלי ושל המשפחה שלי,

ולדאבוני ולשמחתי, הוא לא יוכל להיות בישראל של היום,

בישראל של הפיגועים, הדחיפות והמלחמות היומיומיות,

בישראל של העוני, התחרות העזה, העייפות המתמשכת והעבדות היומיומית,

בישראל של עצב, של תשישות מוחלטת, של דיכאון.

חבל, אבל אלה החיים.... לא?