כבר כמה זמן שאני חושבת על זה,

יותר מדי..

בהתחלה תמיד רציתי חבר,

מישהו לחלוק איתו זמן.

אבל נמאס לי לחפש אז

הפכתי להיות ספונטנית,

וכשהגיע הזמן לפעול

קפאתי.

לא ידעתי מה לעשות.

זה רודף אחרי,

משתק אותי,

קופאת במקום.

בלי אף תזוזה

בלי אף קול,

אין תנועה, כלואה בתוך עצמי.

ככה אני מרגישה.

או לפחות ככה אני חושבת שאני מרגישה.

לבד,

בלי אף אחד לחלוק איתו

רגע, בלי אף אחד להגיד

לו מה את מרגישה.

בלי היכולת להגיד "אני אוהבת אותך".

אפילו אם את כן.