כותרות משנה:
עדכון, לימודים, חברה, אייקון, יומולדת - עומס
וקווים מפרידים
לא עידכנתי פחות או יותר ארבעה חודשים, שזה המון המון זמן, בחיים המודרנים ובמיוחד אצלי, אדם שחי את הרגע וניסה בלא הצלחה לכתוב עליו.
אין לי יגון מיוחד לכתוב עליו.
אני לא איזה מיוסר בן 15
אין לי שנינויות מיוחדות
אין לי גם התחכמוניות מופלאות
גם לא תובנות עמוקות על החיים.
כל אלה לא ממש השאירו לי סיבה לכתוב כאן, בניגוד לעצב, שהתיאורי שלו השראתי וצבעוני, תיאורה של שמחה, מחוויר לרוב ליד המציאות.
אני אדם שמח רוב הזמן, דיכאונות הם דבר תקופתי וכאמור, תקופות אצלי הן דבר קצר, לטוב ולרע.
יש לי, היה ויהיה לי הרבה על מה לכתוב, אבל לא את ההשראה או היצירתיות, הניסוח והתשוקה שהיו בזמנים טובים פחות ורומנטיים יותר, במידה מסויימת, במידה מסוימת גם אפשר לומר שזו התיצבות, זו שכל כך פחדתי ממנה, אולי התחלה של התיצבות בתקפוץ מדרגה עוד כשבועיים.
עוד כשבועיים הלימודים מתחילים - אחד הדברים המשמעותיים לטווח ארוך שקרו בזמן שלא עידכנתי הוא בחירה בפקולטה למשפטים, אני הולך להתחיל תואר ראשון בתחום הזה עוד שבועיים, מה יהיו ההשפעות המדויקות של הלימודים בכלל ושל הכיוון האקדמי שלי בפרט אין לדעת, אלו שטוענים שאפשר לדעת משקרים, זה פשוט אישי מידי.
אני יכול לקרוא לביטוח לאומי זונות וגם זה יהיה קשור ללימודים, קיצבאות ומימונים - סיפור ארוך, עזבו אותכם מזה, זה לא מעניין, רק מתיש, זה גם גורם לבדיקות ראייה כל היום בעוד שבוע.
חוץ מהלימודים עצמם שאני מעט חושש מהם (בצורה שנראית לי לחלוטין טיבעית) ישנו הצד החברתי, זה אולי יראה לכם מוזר אבל החששות שיש לאנשים מהצבא בדרך כלל צצים אצלי עכשיו, פחות זמן להקדיש ליקרים לי, מכורח הנסיבות וזה לא שהקדשת הזמן הזו קלה גם עכשיו למרות שאני מאוד אוהב אותה.. אמנם יהיו אנשים חדשים, אולי אפילו יקרים חדשים, אבל אני לא מתכוון לשכוח את הוותיקים והישנים ובמידת האפשר גם לא להחליש את הסו קולד קשרים איתם.
הלימודים גם יגרמו לפחות שעות עבודה, הרבה פחות וזה רע, אבל אין לי הרבה אופציות, כנראה שהשנה, יותר משנה שעברה, אאלץ לסמוך על ההורים וזה די מטריד ומרגיז בהתחשב בגיל שלי (21).
כל זה בסופו של דבר קישקושים, אני פשוט מקווה שהשגרה הסטודנטיאלית לא תעלה על גדותיה ותקוות כמו תקוות, לטוב ולרע, לא תמיד קשורות למציאות, לשני הצדדים שלה.
יש בחורות באופק, יש גם איפה שהו שם רגשות אבל שמה באופק עדיין לא קרוב, דברים עוד בתהליך ורחוקים ואיש, גם לא אני, לא יודע מה יקרה עם כל זה, בנתיים אני נהנה מהתהליך אל פחות מהמחשבה על ההנאה מהתוצאות שלו.
אבל עדיין, וככל שהזמן עובד הצורך בוער יותר, הצורך בחברה, אחת אמיתית וכרגע זה לא קיים.
מה שהתקיים גם התקיים בשבוע האחרון הוא חג (פסטיבל/פסטיכנס) אייקון - היה נהדר ויותר.
ארבעה משחקי תפקידים שהגרוע ביניהם היה לא פחות ממצויין, שתי הרצאות, המחזת טקס טמפלרי וארוע סיום שהעלה את נהר הצחוק שלי על גדותיו, גם את נהר מחיאות הכפיים באודיטוריום בו התרחש.
אין לי כוח כרגע (בדגש על כרגע) לפרט על כל אירוע ואירוע, זה יבוא בפוסט הבא, אוליע וד שניים, זה לא משהו שאני שוכח מהר, אחרי הכל, אייקון הוא אחד משני האירועים הכיפיים בשנה.
האירועים מהסוג הזה בעלי שני חלקים: תחביבי וחברתי.
את החברתי עדיין לא כיסינו, גם כאן היה נהדר, שטויות ושתיות, אנשים לרוב, צחוקים ואווירה ונרגילה ולילות והכל בעירבוביה שיכולה להתרחש רק במקום הזוי כמו קייקון, היה כיף ברמות, עם אנשים שאני רואה הרבה ועם אנשים שלא ראיתי חצי שנה ויותר ועם אנשים חדשים, פשוט תודה לכם ולאייקון על זה שהייתם שם.
מתחילות לכאוב לי האצבעות, אני אשתדל לחזור לעדכן, לחזור לתת למקום הזה פונקציה משלו שהיא יורת מכתיבת חוויות, דבר שמעולם לא היה כאן ואולי עכשיו יהיה, לא מבטיח כלום, אבל מקווה.
אגב, לא יודע למה, אני עדיין ב"טיפול" פסיכולוגי, מי אמר רף זמן ארוך וגמיש ולא קיבל?
מחר חוזרים לעבוד לאחר חופש סוכות, גם שיגרה כבר קיבלנו, אייקון היה השבירה שלה אבל היא כאן והיא על סף לבעוט.
סיימתי לזיין ת'שכל להפעם, מקווה שסבלתם ונהנתם, מקווה שזה יקרה הרבה.
ניצן
נ.ב.: הייתה מלחמה באמצע, פירוט על מה שהיא גרמה עוד יבוא, כמו כן בסיומה היה לי יומולדת 21 כרונולוגי, החגיגה תגיע באיחרו בסופ"ש הזה, לפחותא ם הגשם לא יחליט להרוס.
נבא(נזכרתי בדבר אחר) פוסט על קצב יבוא בקרוב, ואז, מווווהאהאהא, גם לי יהיה נושא חם!!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
