לפני יומיים הייתה האזכרת חודש....
אתמול הייתה העלייה לקבר....
הבטחתי לעצמי שאני לא יבכה...
מצאתי את עצמי אחרי הכל עם אחי הגדול עומד לרגליי הקבר של סבא ובוכה...
גם הוא בכה...
אני תמיד נזכר באותו זמן בהלוויה...
זה פשוט אותו רגע מוגדר שנחקק לי בזכרון..
מוציאים את הגופה של סבא שלי עטופה בתכריכים,
אבא שלי נשבר ומתחיל לבכות...
הבכי שלו כל כך חלש ושבור, ובכל זאת זה צורם לי באזניים!! וקורע לי את הלב...
אני נשבר..
ואיתי גם אחי..
ושאר האחים של אבא שהיו קרובים...
אני לא מאחל מוות לאף אחד...
ויותר מזה..אני לא מאחל לאף אחד להיות שכול...
אני סיימתי..
h.a.n.d
סום...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: