מנהיגה אל החלום

עייפות, שברים, צחוק לשנייה ומשום מקום מחנק של דמעות... טישויים של הגליל שלי מפוזרים בפחים של כל המקומות שהייתי בהם בשלושת הימים האחרונים.

אוכל- אין שום צורך. כלום לא השתנה אבל הכל שונה. לדעת שלא יכל להיות אחרת ואיפשהו שם עוד לקוות...

רק לראות אותו מהצד בלי שהוא ידע. הפנים שלו, הבגדים שלו, הקול שלו... הריח שלו!!! זה לא הוגן, לא יכולתי להריח אתמול...!!! מגיעה לי עוד פעם אחרונה להריח... לו רק הייתי יכולה להיות גרגר אבק במיטה שלו.