שלום, חזרתי :))
היה כיף. הנסיעה הייתה סטלנית כי הנהג משום מה לקח אותנו לסיבובים בכל מיני מגרשי חנייה תת-קרקעיים ונסיעה שהייתה אמורה לקחת 10 דקות מרכבת מרכז בר"ג עד מלון כפר המכבייה בר"ג לקחה שעה... אבל לא נורא. היה שם מו"מ קואליציוני (גם אני לומדת אזרחות וגם אני יודעת מה זה! ווהו!) אז הכל היה מלא תקשורת מסביב...
אבל זה לא חשוב... כמה כיף היה לראות את החברים מהצוותים האחרים!!! במיוחד את אלה שהיו איתי בצוות בכנס הקודם- הוא היה מוצלח באמת!
כמה עצוב היה לשמוע על כאלה שלא באו או עזבו את ליד :(
הצוות החדש היה טוב: הייתי שוב עם אלכסיי (-סגידה.) וגם יצאתי עם אנשים שרציתי מאוד להכיר. שני הבנים שיצאו איתי בצוות המצומצם של העבודה בקבוצות היו באמת שני בחורים לעניין וגם חייכניים מאוד מאוד...
והכי חשוב: אירנה שלי הייתה איתי. אי אפשר לתאר את האהבה... כשהיה מעצבן פשוט חיבקתי אותה והתמלאתי כוחות. כשחושבים על זה צריך לתת לה את הכתובת של פה.
היו גם הרצאות סוחפות (רק בשתיים נרדמתי... :) מאנשים מאוד יוצאי דופן. במיוחד אהבתי את יעקב הכט- דיסלקט שלא ידע לקרוא עד כיתה ח'. בכיתה י' הוא נשר מהתיכון ורק אז החליט ללמוד... הוא קרא ספר של יאנוש קורצ'ק על שיטות חינוך מקוריות והחליט לפתוח בצפר לחינוך דמוקרטי. רק אז הוא התחיל ללמוד באמת... הוא סיפר לנו על כמה מהתלמידים שלו: למשל מישהי שהייתה ממש ממש גרועה בלימודים אבל הייתה מאוד טובה בשירה ובכדורגל. הוא יעץ לה לנשור מהלימודים ולפתח את הכשרונות האמיתיים שלה וזה מה שהיא באמת עשתה. "נדמה לי שאולי תכירו אותה... קוראים לה שרית חדד"... ועוד כל מיני שחקנים שאני לא מכירה כי אין לי כבלים. בקיצור הוא אמר שאסור ללכת במסלול של כולם.. אם אתה טוב במשהו אחר, וחולם על משהו אחר, אתה מבזבז את זמנך בבית הספר. היה ממש כיף להקשיב לו. הוא מאושר.
ההרצאה שלו הפכה למגניבה במיוחד כי כדי להמחיש את דבריו הוא צחק וחיקה אנשים והתחיל לרקוד בין הכסאות שלנו :)))
היו עוד הרצאות של כלכלן ועתידן וסוציולוג אבל אני אחסוך את התוכן שלהן מכם כי הוא לא אופטימי במיוחד. הוא בקיצור אומר שבאופן חד משמעי אם לא יהיה קצת איחוד בעם הזה ונצא מהקטע של מרוקאי/דתי/רוסי/אשכנזי/שמאלני/אוהב ביצה מקושקשת יהיה ממש רע כי סכנת הקיום כבר לא מאיימת על היהודים ככה שבקרוב הם ימצאו מישהו אחר להטיח בו האשמות מלבד הצוררים למינהם והערבים... ועוד: "חייבים לייצר תינוקות ולהציל את העולם"- מילים של איתי. צריך לגבש את המדינה סביב משהו אחר מלבד סכנת הקיום כי התירוץ הזה עומד להיות פג-תוקף בקרוב מאוד.
הייתי בחדר מגניב. דיברנו על הארי פוטר, על הצוותים והמנחים שלנו, על מכרים משותפים ושלושתנו דיברנו עם החברים שלנו באותו זמן. לילה אחד ישנו שלושתנו באותה מיטה...
ערב אחד הייתה לנו הצגה של אתיופי שסיפר לנו בצורה מלאת צחוק על החיים באתיופיה, על המסע, ועל איך שהתקבל בארץ. באמצע ההצגה נפל הוילון מאחוריו והוא ממש נבהל... ואז הוא המשיך בצחוק "כן, הדבר הכי מפחיד בצבא הוא באמת שנופלים לך הוילונות כל הזמן..." וכל אנשי הצוות שלו (תאורן, במאי וזה...) שישבו מאחורה התפקעו מצחוק וכל המשך ההצגה הוא עוד יותר חייך ואנחנו עוד יותר מחאנו לו כפיים...
בכלל, בכל פעם שהוא רצה שנצחק הוא עשה את החיוך האתיופי שלו וכולם נפלו מהכסאות. חזק...
בערב השני היה טיול בדרך בורמה עם מדריך. לא ממש שמענו את המדריך, אבל פתאום מאחורי אחד הפיתולים התגלה לנו שהגענו למן זולה ענקית והיה שם מלא אוכל וישבנו על כריות ואכלנו. ואח"כ היה ערב שירה בציבור של כל מיני שירי ארצישראל ושירי פלמ"ח ולא ממש הכרנו אותם אבל רקדנו ושרנו בקולי קולות בחיבוק קבוצתי...
כשנגמר חזרנו לאוטובוסים בהליכה לילית ביער והירח האיר ממש ממש חזק והיה כיף אמיתי ושרנו שירים... אח.
והיו עוד כמה דברים שהעסיקו את ראשי במיוחד במהלך הכנס אבל לא נפרט כאן :)
העיקר שהכרתי המון אנשים מגניבים (מי היה מאמין שיש כאלה בעולם?) וביליתי קצת עם המגניבים שאני כבר מכירה... לסיכום, היה כיף!
אני לא אהיה כאן כמה ימים.
שיהיה חג שמח במיוחד, ושתהיה לכולנו שנה של חירות מלאה, אך מנוצלת לטובה.
אוהבת!!!