אני יושבת ביום האחרון של חופש פסח בבית. הייתי אמורה לטייל, הייתי אמורה להיות עם חברים, אבל מה אני עושה?
מתמטיקה, כמובן!
המח בורח לעוד המון מטלות מעצבנות שהייתי מעדיפה לעשות עכשיו. אני מתחילה באמת להבין על מה יעקב הכט, זה שהביא את החינוך הדמוקרטי לארץ, דיבר בהרצאה. אני לא טובה בזה, אני לא מתחברת לזה, זה לא מעניין אותי בשום אופן ואני לא אצטרך את הידע הזה לשום כיוון מהכיוונים האפשריים שיהיו לי בעתיד. העולם מלא באנשים שיש להם "חוש" למספרים, למה צריך להכריח דווקא אותי- זאת שהצליחה ללמוד את לוח הכפל רק כשהיא דמיינה סיפוריים אישיים למספרים?
באמת! 2,4, 7 היו הנשים- וגם 8, כשהייתי חייבת בת ולא הייתה, ואז הן התחתנו עם מספרים אחרים או עבדו במפעל עם מספרים אחרים וככה נוצרו המכפלות. לפעמים הייתי מצמידה גם צבעים למספרים בדימיון... עד היום כשאני צריכה לעשות כפל אני משתמשת בסיפורים כדי להזכר...
זה קצת בעייתי עם משיקים למעגל חוסם ונגזרת למנה- למרות שבx יש משהו נורא סקסי וקורץ כזה...
אני בת אדם הומאנית. תנו לי מיליון עבודות בספרות ואני אנתח ואגיע לפי מיליון ממה שלימדו את המורה להגיד, כמו שקורה בכל מבחן, אבל קחו ממני את המספרים האלה. נוסחאות הן לא בשבילי. בחיים האמיתיים אין כללים ונוסחאות שיעבדו תמיד, ולכן אין שום סיכוי שאני אצליח לעבוד עם כללים במתמטיקה!
הלך עליי.
נ.ב
אתמול הייתה המימונה. בפעם הראשונה בהמון זמן כשנכנסנו לאוטו הרגשתי שאני באמת אתגעגע.
למה נולדתי בעיר ולא קרוב למשפחה שלי?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
