מנהיגה אל החלום

קרו הרבה דברים שיכולתי לכתוב עליהם פוסט אבל אני מוצאת שיש יותר מדי מבחנים בכדי לעשות את זה.

תמצות משישי שעבר ועד רביעי הבא:  19-31/5

שישי- מגן מזרחנות

שני- בגרות אנגלית    שלישי- מגן ערבית   שישי- בגרות מזרחנות

שני-בגרות מתמטיקה  רביעי- בגרות ערבית

ואז יש כמעט שבוע בלי שום דבר. אתם קולטים מה זה?! האא!

תקצירים:

יום שבת- לחץ, הפתעה, ושאר ירקות

בבוקר אני ויסמין התעוררנו לקול קולות מהסלון שלה. ניסינו לראות פנטזיה בלילה עם עוד 6 אנשים, אבל לאט לאט ובשיטתיות: כולם נרדמו לנו! רק אני ויסמין שרדנו עד הסוף, ודימה וג'ני נרדמו על שני קצוות של ספה, אז החלטנו שמטומטם להעיר אותם ללכת הבייתה ופשוט כיסינו אותם. הייתה מתוכננת למוצ"ש מסיבת הפתעה לשניהם (כשכל אחד מהם חושב שיש מסיבת הפתעה לשני... כן, אני יודעת!)  אז לא רצינו שהם ידברו כי אולי הם יבינו. שניהם היו לחוצים שהמסיבה של השני לא תצליח, אז הם וידאו שהוא יגיע... רצנו מהחדר שלה וקפצנו עליהם.

שלושתנו יצאנו מיסמין בבוקר אחרי שהכנו שוקו (זאת חוויה אחרת.)- כל אחד על כלי הרכב שלו- אני על האופניים הורודות המאאאגניבות שכמה חבל שהמצלמה התקלקלה בדיוק כשחשבתי לצלם אותם ולהעלות לפה, ג'ני על קורקינט בתהליכי גסיסה מתקדמים, ודימה על האופנוע החדש- גורם לכולנו לקנאות ולהזיל ריר.

נסענו לסבתא לכמה שעות- אז את כל הטלפונים עשיתי בנסיעות הלוך וחזור. הייתה אצל סבתא (למה אף פעם לא מזכירים את סבא?! גם אצל סבא!) בת דודה רחוקה של סבתא מארה"ב. השתדלתי להיות איתה הרבה כי למרות שהיא טוענת שלא אכפת לה, זה נחמד שאפשר להבין מישהו.

אחרי שיחה ארוכה איתה החלטתי שהיא מתנשאת ואני לא אוהבת אותה ואני לא אוהבת אמריקאים בכלל. (אבל זה עבר לי... אני אוהבת את סבתא!)

בדרך חזרה כבר הייתי לגמרי משוגעת. איך אני אביא אותם? ואם אנשים לא יבואו? ואם לא יהיה מקום במסעדה? ואם זה לא יהיה מקושט מספיק והם יחשבו שזה היה עלוב ולא יהנו? אוווו לעזאזל.

היה לי רעיון מטורף: רציתי להסיע אותם לשם בעיניים עצומות ולהתעלל בהם בדרך כדי לעשות את זה יותר חוויתי. אבל מי יסיע? ולא הספקתי לקנות לדימה את החלק השני של המתנה! ואין בלונים! ומי יעזור לי? התחלתי להתקשר לאנשים ולצעוק שאני לחוצה! וג'ני כל הזמן רצתה לעזור לי לקנות אוכל למסיבה וכשאמרתי לה ש"גלית כבר קנתה" היא רצתה לעזור לגלית, שבכלל הגיעה לבית שלי בינתיים לעזור להכין שלטים! ושניהם רצו לבוא איתי לקניון לקנות מתנה לשני! ונגמרו לי כבר השקרים!

בסוף הייתי צריכה להגיד שרבתי עם אמא והיא לא מרשה לי לצאת מהבית, וללכת לקניון עם שחף ולקנות בלונים.

בסוף בזמן שהיו בבית שלי 6 אנשים שעזרו להכין שלטים/ שתיאמו איתי איך מתעללים בהם בדרך ולאן להביא אותם, התחלתי לריב עם שניהם בטלפון, ופחדתי שהם יגיעו לפארק ולא יהיה שם אף אחד והם פשוט ילכו... ("לא אל תבוא עם האופנוע. בבקשה נו! פעם אחת תעשה מה שאני מבקשת ממך!!!") בסוף שניהם באו לפה (בזמן שכל היתר מתחמקים מהיציאה השנייה) וכשהתחלנו ללכת עצרתי אותם. דימה עזר לי לשים את כיסוי העיניים לג'ני, ונראה המום לגמרי כשמתי גם לו אחד. הובלתי אותם ברחוב (הם כמעט נדרסו) ואז יסמין יצאה ועזרה לי להכניס אותם למכונית שאמא נהגה בה. כל הדרך דגדגנו אותם והרבצנו להם וצחקנו עליהם ואז הוצאנו אותם ובלבלנו אותם עוד קצת ליד המסעדה, ואז הם פתחו את העיניים וראו את כולם ואת השלטים. אני חושבת שהם נהנו בסוף :))

זה היה כזה כיף, הם היו כאלה שמחים כאלה... מגיע להם!

למרות שקצת עצוב לי שהרבה מהחברים של דימה רק אמרו שלום והלכו... אני מקווה שהוא נהנה בכל זאת.

חוויותיה של ג'ני: http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=186051&blogcode=4007945 (אני גשם)

אח"כ כשחזרתי בכיתי קצת כי מישהי ריגשה אותי מאוד. פוייה!

אני יכולה להגיד בוודאות שאלו הדברים הכי יפים שמישהו אי פעם אמר לי. נצור לנצח.

המגן בערבית

קצת מצחיק, אבל איכשהו יצא שזאת חוויה בפני עצמה.

עשיתי אותו עם עוד שלושה ילדים, כי המורה לערבית הייתה ממש מעצבנת. במקום לשמור עלינו ולתת לנו את התנאים שמגיעים לנו מתוקף זה שזה מגן לכל דבר, היא החליטה לפזר אותנו בכל הבית ספר בכל מיני חדרים. אותי היא שמה בחדר של הצלמנית (יש אצלנו מישהי בבית ספר שכל העבודה שלה זה לחכות שתלמידים יבואו לצלם סיכומים ולקחת מהם כסף). כל שניה נכנסו ויצאו אנשים לצלם חומרים לבגרויות שלהם, ולא הצלחתי ממש להתרכז. המגן הראשון היה ממש קליל, ואפילו די חיבבתי את הסיפור שסופר שם. כשיצאתי ממנו הבנתי שעל אף אחד לא שמרו בזמן המגן, ילדה אחת שנבחנה בחדר המורים דיברה בפלאפון (יש שם מורים! דפוקה!) וילדה אחרת נבהלה כשאמרתי לה שמשהו שהיא עשתה לא נכון אז היא הוציאה את הטופס מהתא של המורה ותיקנה. וילד אחר יצא עם הטופס מהחדר שבו הוא עשה את המגן ושאל אותנו שאלות, בלובי של בית הספר, איפה שכל המורים עוברים (!!!)

שוק.

המבחן השני היה כבר יותר קשה. זה היה משהו על איך שהדמעות מנקות את הגוף מרעלים וגברים מתים יותר מוקדם מנשים כי הם לא בוכים והרעלים נשארים בגוף, ומשהו על אחוזים מהפסיכולוגים... לא הבנתי מילה אחת, הייתי צריכה לחפש הכל במילון.

מלא אנשים הפריעו לי ולכל אחד שנכנס נסיה הייתה חייבת להגיד שהיא הולכת ליריד האוכל ולתאר מה היא אוהבת שם. היא ראתה שאני לא מתרכזת והיא עודדה אותי להתקשר למישהו, והתקשרתי לחברים שלי מכפר קאסם, אבל אף אחד לא ענה!

[נו באמת! עד שיש לי חברים מכפר קאסם, ויש לי אפשרות להתקשר אליהם באמצע מגןן!!!!]

בחזרה למילון.

קיבלתי את הציוני הגשה במזרחנות!

98 ו95!!!

אני לא מאמינה. אני כל כך אוהבת את דלית. היא אמרה שהבגרות ב9, אבל בשבילנו ב6 ורבע. (כל הילדים הכי מאחרים בבית ספר במגמה הזאת.)

ויש גם את הראיון בשגרירות ארה"ב, ואת ערב פולין, ואת מה שהיה יום אחרי זה, אבל אלה דברים שדורשים התייחסות נפרדת.