מנהיגה אל החלום

אבל אני חושבת שאני יוצאת בהרגשה חיובית מהמוות הזה.

(אזהרה: פוסט שנועד לזיכרון בלבד. הוא לא באמת אמור לעניין אתכם...)

סבא שלי הוא הבן אדם הכי נהדר בעולם כולו. ואני אסירת תודה ואהיה עד סוף חיי שזכיתי להוולד לסבא וסבתא האלה... סבא וסבתא עיצבו אותי לא פחות מההורים שלי.

אי אפשר שלא להסתכל על סבא ולהתפעל. הוא הבן אדם הכי חזק, ורגיש, ואכפתי ודואג, ויפה, ויצירתי, וחינוכי, ובכלל הוא הכי. וכל אח של סבא שנפטר- באופן אוטומטי הילדים שלו והנכדים שלו הופכים להיות של סבא.

היום הסתכלתי איך כל הילדים של המשפחה המורחבת (ויש משפחה מאוד מורחבת כי לסבא היו עשרה אחים אני חושבת... ולכל אחד מהם יש יותר מ6 נכדים. לחלקם הרבה הרבה יותר...)- אוהבים את סבא ומחפשים את תשומת ליבו. וסבא מחייך אל התינוקות, מדבר עם המבוגרים על הבעיות בחייהם, מספר סיפור, שואל אותנו איך היה בבגרויות ואם מתישים אותנו, מרים באוויר עוד תינוק בוכה ויושב ומחזיק לסבתא את היד.

סבא שלי הוא כל יכול. והוא אחד האנשים המתוקים בעולם...

אני חושבת שהגיע הזמן לכתוב לסבא וסבתא מכתב הערצה. סתיו ועדי כבר לא יוכלו לכתוב לסבא שלהם...

בגלל שהלוויה יצאה מאוחר לפני כניסת החג סבא הזמין עוד משפחה אלינו לחג. ניקינו ביחד ובישלנו ביחד וערכנו את השולחן ביחד והיו מלא ילדים בחצר. כמעט לא הרגישו את העצב באוויר. זה היה השבועות הכי טוב שהיה לי אני חושבת... היו כאן מלא אנשים טובים וחייכניים ורגועים וזה היה מאוד נחמד. כולם שם כאלה כמו סבא- בהירים עם עיניים כחולות ועדינים כאלה... מלאים אהבה.

התחילו לי תהיות על לגור עם סבא וסבתא לתקופה קצרה.

התאהבתי היום בבת דודה קטנה שלי שלא הייתי בקשר איתה אף פעם. היא כל כך מקסימה עם העיניים הענקיות הירוקות שלה, והתלתלים הרכים. והיא גם כל כך טובה... היא כל כך לא עקשנית ואגואיסטית כמו יתר הבנות. ועכשיו הרדמתי אותה והיא ביקשה שאני אלטף אותה עד שהיא תרדם.

אלוהים, תודה על כל מה שהענקת לי. כל האנשים הטובים האלה שאני מגלה...

אני מבטיחה להיות ראוייה לזה.

היום הזה היה כמו חלום מהרבה בחינות.

דוד שלמה- יהי זכרך ברוך. הלוואי שאנשים יזכרו אותך מהימים היפים שלך בלבד.