אני חושבת שדברתי על זה בקצרה אבל בכל זאת: הייתה ארוחה גדולה עם הרבה הרבה משפחה אצל סבא וסבתא, והיה ממש נחמד (שטפנו את הרצפה ביחד עם כל הבנות דודות והאחיות של אמא שלי וסבא שלי וכל מיני "ילדים של" סדרו את השולחן וסבתא ואמא ועוד כמה נשים בישלו והיה כזה משפחתי:) האמת שרוב השיחות סבבו סביב הטיול לארה"ב- כל מי שהיה כבר העביר להורים שלי, ואני גם דיברתי קצת על פולין וקצת על גרמניה עם מישהי שאני מאוד אוהבת. אח"כ טיפלתי בבנות דודות הקטנות שלי שהתגלו כממש מקסימות! =)
למחרת הלכנו למסיבה של המושב שבה כולם רקדו ריקודי עם והייתה תהלוכה של עגלות מקושטות (כל משפחה מקשטת לעצמה עגלה או רכב והילדים יושבים בפנים ונוסעים ככה בכל המושב רכב-אחרי-רכב) והיו כמה רעיונות ממש מיוחדים כמו אוטו מלא בצבעים של נבחרת ברזיל עם מוזיקה ברזילאית, אוטו מלא ציורי קוריצות עם המוזיקה של "שוקרייה" :-) הילדים ישבו בתוך בריכות והרטיבו כל מי שהיה בסביבה [כמו אותנו למשל!] ואח"כ כשהם חזרו מהסיבוב חיכו להם כמה מהשכנים עם צינורות ההשקייה ומבטים נקמניים והרטיבו אותם לגמרי... :)) היה מצחיק...
בלילה האחרון של שבועות יסמין ומעיין באו לישון אצלי. היה מגניב כי התגעגעתי לשתיהן, ובכלל כי הן מגניבות! :)
ראינו "ריקוד מושחת"- סרט שכבר הרבה זמן רציתי לראות, והוא אכן חמוד מאוד.
היה ממש נחמד בהתכרבלות המשותפת שהייתה פה. ישנתי שוב באמצע[!] אני חייבת להפסיק לעשות את זה. למרות שזה נחמד להסתובב בלילה ולראות את זה ואח"כ את זה... חחח
פתחנו את הבוקר במרתון של פרקי חברים! (ראיתי משהו בבדיחות של ישראבלוג שממש יכולתי להזדהות איתו! תמיד שאתה מראה לחברים שלך פרק מסדרה זה הפרק הכי מעפן ואתה יוצא...)
למידה משותפת לאזרחות
כל השבוע לפני המגן באזרחות יצא שאני וכץ דיברנו על איך בטוח לא נלמד לאזרחות ונדפק... בסוף החלטנו ללמוד ביחד כדי להכריח את עצמנו. זה די עבד. למדנו בחריצות... מדי פעם עצרנו להרוג יתוש, לעזור לדידי במבחן בערבית של מחר (הוא ממש התפעל מיכולותי!! איזה כיף שיש ילדים בכיתה ט'...!), לאכול על האש עם ההורים שלו [פעם אחת...], לאכול על האש עם ההורים שלו [פעם שנייה]. הגיעו אליהם אורחים הונגרים וצ'כים שעובדים בשגרירות (גם אבא שלו עובד שם) אז היה ממש נחמד לאכול איתם ולשמוע איך הם מתרשמים מישראל.
מסקנות: בירה שחורה, גולדסטאר וחומוס ממש מוציאים שם טוב למטבח הישראלי.
וחוצמזה, המשפחה שלו ממש נחמדה.
ביקור אצל אורן (המקסים!) ועיר הולדתו (הארורה!)
אחרי המגן ואזרחות הלכתי עם ג'ני לקנות מזכרת ממני לאורן (וזה סיפור בפני עצמו. ג'ני והמוכר בהפנינג... אוחחח... הזוי לחלוטין.) ומשם נסעתי אליו לביקור קצר לרגל יום-לפני-יום-הולדתו. ובכן שיעור חשוב למדתי מהנסיעה הזאת חברים, וכדאי שתקשיבו כולכם!
הרחוב הראשי של רחובות שמו רחוב הרצל. הוא מתחבר עם הרחוב הראשי של נס ציונה- הלא הוא וייצמן, ועם הרחוב הראשי של ראשל"צ- הידוע כ"הרצל". זה כמו ז'בוטינסקי, אבל כאילו לא אותו רחוב. נו אתם מנחשים?
(המחשה: ראשון-> נס ציונה>רחובות
רח' הרצל רח' וייצמן רח' הרצל)
ירדתי ברחוב הרצל של ראשל"צ במקום של רחובות, ואורן המסכן חיפש אותי ברחובות ולא מצא...
באיזשהו שלב כשהתיאשתי וחשבתי שאורן לא ימצא אותי בחיים, התיישבתי בפארק קטן (הייתי צריכה להבין שברחובות אין פארקים!) וראיתי שלט "עיריית ראשון לציון מברכת אתכם ב..." וחשבתי לעצמי 'המממ מאוד נחמד שהיא מברכת, אבל למה שהיא תעשה את זה ברחובות?' ובסוף שאלתי איש אחד כמה זמן יקח לי להגיע לרחובות והוא אמר שבערך יום שלם. XD
הפגישה עם אורן הייתה נחמדה עד מאוד! למרות שרוב מה שעשינו היה לדבר, אין להשוות בין שיחה פנים-מול-פנים לאייסיקיו.
הכרתי משהו אחר.
אכן, בחור כארז! :]
עוד דבר מלבב קרה בדרך חזרה מסבתא (ישנתי אצלה) הייתי צריכה לרדת בתחנה מסויימת ברחובות ושם להחליף אוטובוס, וכשראיתי מהאוטובוס את המספר של האוטובוס השני ירדתי ממנו וחיכיתי. אבל הוא לא בא... ועברה יותר מחצי שעה, ומיהרתי לשיעור ספרות... בסוף החלטתי ללכת ברגל עד שאני אראה אחד על בטוח :/// ואז בסוף מסתבר שהוא עובר שם רק משעה מסויימת ובכל יתר היום יש לו מסלול אחר. בסוף מצאתי אותו אחרי 10 דקות של הליכה ברגל והכל הסתדר. זאת הייתה הרגשה כזאת מוזרה, ללכת בעיר שאני לא מכירה לבד בלי לדעת לאן... עצמאות ידידיי! אם לא הייתי ממהרת אולי הייתי נהנית מזה גם.
מסקנה: להתרחק מתחבורה ציבורית של רחובות. אעעעעה.
פגישות חביבות
ביום שחזרתי גם הייתי אצל מיכל ובזבזנו את הזמן בנעימים ביחד :)
היא ניגנה, ואני קנאתי בה וזייפתי את השירים. מיכל את פשוט מוכשרת!!!
גם שרה יפה וגם מנגנת יותר טוב מהיוצרים המקוריים! הרגשתי שאני ממש הורסת את ההרמוניה כשאני שרה איתך!
הרגשתי חיבור מאוד מאוד עמוק בחלק מהשירים. מיכל הצליחה להוציא ממני רגשות שנעלתי הרבה זמן, ואת התוצאה אתם יכולים לראות בפוסט הקודם.
באחד הערבים בשבוע שעבר אני ותמר עשינו טיול רגלי שכלל בעיקר שיחות על הדפיקויות הקטנות של כל אחת מאיתנו. זה היה עמוק ומהנה... תמר היא בכלל בן אדם אצילי ומדהים.
כמעט נדרסנו פעמיים וברחנו ממישהו שקרה לנו "לבוא" פעם אחת. פשוט רצנו לנו ב3 בבוקר... :))
אחרי המגן בספרות הלכנו (עם מיכל וג'ני) לכיוון הבית ומצאנו זיקית על גדר של גן ילדים. זה היה די מבדר (הגננת אמרה שאנחנו דוחות והילדים התלהבו מאיתנו...), ובסוף הצלחנו לקחת אותה וללכת איתה על היד כל הדרך. מיכל רצתה לשמור אותה, אבל הסתבר שזיקיות שנלקחו מהטבע (אפשר לחשוב טבע!) לא יכולות לחיות בבית. חבל, אבל לפחות גילינו משהו-
עבדו עלינו!!! זיקיות בכלל לא מחליפות צבעים!!! אבל מה שהן עושות עם העיניים לגמרי מגניב,
though. :-)
היום אני וג'ני הלכנו לחפש בגד ים. בגד ים מצאנו, וגם הצלחנו לעצבן את כל עובדי ולקוחות החנות :) זאת חנות ענקית עם בגדים יפים וזולה נורא, והשלט בתא המדידה אמר "נא לא להכניס עגלות", אז פשוט מילאנו עגלה שלמה ושפכנו את התוכן שלה על הרצפה של התא, והיינו בו איזה שעה. פעמיים.
היה מצחיק לגמרי!!! במיוחד כשהרגשנו אשמות שלא קנינו כל כך הרבה בסה"כ...
הרגשתי כאילו כשאני אצא מהחנות מישהו יאסור אותי.
בכל אופן, אני מרוצה ממה שקניתי. וגם קבענו ראיון עבודה ספונטני ומתמשך בסקרים טלפוניים ביום רביעי.
גם עבדתי השבוע וממש נהינתי לדפוק מסמרים על ימין ועל שמאל, זה נהיה ממש מצחיק באיזשהו שלב, והבנות שמעבירות את החוג ממש מגניבות. (תליתי ציורים לתערוכה של חוג אומנות) יהיה מגניב כנראה-לעבוד-איתן בשנה הבאה :)
וזהו ידידיי, כבוד אמיתי לסבלניים שהגיעו עד פה!
שיהיה קיץ מגניב, ובהצלחה לנבחנים!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
