כשכולם הלכו שיחקנו קצת קלפים ואז עברנו לשיחות למה כל אחד נפרד מהבן/בת זוג שלו. ככה זה כששלושה פרודים טריים יושבים בחדר אחד. הייתה אווירה ממש כיפית, אבל החלטנו שאם רוצים לקום לים, צריך לישון. יובל נרדם שנייה וחצי אחרי שהוא נכנס למיטה שלו. אני ואיתי המשכנו לדבר קצת על הצוותים והפרוייקטים שלנו בליד והקצת הזה הפך ל-4 שעות. בהתחלה יכולתי לראות בחושך רק את השיער שלו, וגם זה בקושי, ותוך כדי שיחה זה הגיע למצב שראיתי אותו בבירור כי השמש כבר עלתה. מגניב. לא הייתה לי שיחה כזאת מעניינת ופתוחה וישירה כבר... ממש המון זמן. למדתי גם המון על עצמי. בסוף יובל התעורר מהקולות של הצחוק וכולנו הכרחנו את עצמנו לישון. אחרי שעתיים קמנו (איך?!), ושני גברברים חסונים הכינו לי ארוחת בוקר :) ניסינו גם לימונדה... הממממ... העיקר הכוונה לא? ;-)
נסענו לים בהרצליה עם לירון ואור (הבן הפעם!) והיה כל כך כיף!!! נתחיל מזה ששם הים הוא ים, לא ג'יפה מזוהמת כמו בת"א. קפצנו למים כמו ילדים קטנים :) אח"כ שיחקנו אותה אינטילגנטים וניסינו לקרוא קצת "הארץ" שזקן חביב תרם לנו, אבל מהר מאוד פרשנו לגלידה :) היה ממש טעים, אבל הכל נזל על כולי- למה לאף אחד אחר זה לא קרה? בסוף איתי ואני מרחנו את כל מה שנשאר ממנה אחד על השני ורצנו לים להשוויץ לאור ויובל עד כמה טיפשיים אנחנו :) היה כזה כיף ומעניין... ולהפתעתי הרבה, הרגשתי ממש משוחררת למרות שהייתי בבגד ים עם לירון, אור, ושני חרמנים (בד"כ זה מביך אותי). התוצאה הייתה שבסוף לא יכולתי שלא לפלוט "אוווו... כוסיות! הייתי עושה אותן...!" כשעברו כמה בנות כשיצאנו מהחוף. היה פשוט כיף סתם להיות איתם במקום הנהדר הזה. פשוט כיף טהור. רק צחקנו כל הזמן!
כל אחד מאיתנו מיהר מאוד למשהו חשוב (עבודה/ פגישת פרוייקט ואני לפגישת צוות של ליד) ומכל ההתלבטויות של כולם כמה אוטובוסים וזמן יקח לי להגיע ל.... - אבא של לירון (החמוד!!!) אסף את כולנו ופיזר אותנו איש-איש בתחנתו למרות שהוא ממש מיהר. אני ויובל חיבקנו ונישקנו את כולם והלכנו לבדנו לרציף שלנו. בזמן שחיכינו לרכבת הספקנו לעשות שיחה ממש עמוקה ולגרום לכל האנשים ברציף להסתכל עלינו כי שרנו שירים בקול רם מדי כנראה.
ברכבת (ווהו!!! איזה כיף!!! פעם ראשונה בארץ!!) הייתה לנו שיחה מרתקת עם גברת שלא מבינה איך זה שבדיסקמן אי אפשר להעלות מצגות, ותוך שנייה היינו בת"א. שיגענו אשת מכירות של פלאפון, קנינו מתנה ורודה לעבודיל'ה והלכנו למשרדים של ליד. משם יובל ליווה אותי למקום המפגש של הצוות כי הוא רצה להגיד שלום, ואני פתאום קלטתי כמה כיף לי שיש לי את המפגש הזה עכשיו, וכמה אני אוהבת כל אחד שנכנס בדלת.
המפגש היה פשוט... התחיל ממש ממש רע, אביחי כעס, אבל הפכנו כולנו את הכעס שלו למפגש הכי כיפי שאי פעם היה. למדנו המון, וכולם ממממששש התקדמו בפרוייקטים שלהם אז כולם הרגישו טוב, והיו כל כךךך הרבה צחוקים. עשינו סימולציה של ראיון קבלה של מישהו לפרוייקט של גילי, ואני הייתי המישהו. זה היה מגניב... מהרגע שהתחלנו לצחוק לא הפסקנו, ולמדנו דרך הצחוקים שלנו והרגשתי כל כך הרבה אהבה באוויר. ובהפסקה 4 בנות ישבו והקשיבו לי פשוט בנוגע לאיזשהי בעייה מאוד מהותית וממש הבינו אותי וצחקו איתי וזה היה מושלם. ואחרי המפגש המשכנו את שיחת הבנות על המדרגות לעוד יותר משעה. לא יכולתי שלא לתהות עד כמה שונים נושאי השיחה של 'רק בנות' משל 'רק בנים'. אין מה לעשות, בכל זאת אנחנו המין החכם :)
24 שעות (והפעם זה באמת ככה, כי בקושי ישנתי במהלכן) פשוט מושלמות.
24 שעות של לידניקים. רק לידניקים!
24 שעות להיות עם אנשים שאני מתה עליהם- לגמרי מפרגנים ומחבקים וצוחקים :)
אפשר חיים שלמים?
יובל, איתי, לירון, ואירנה וכל הבנות בצוות מרכז - אתם פשוט אנשים מדהימים.
מתה עליכם.
ומשהו שקשור במשהו שאי אפשר לדבר עליו בפורום הזה:
"should I walk away, or follow my soul?"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
