פתאום לרגע הכל נראה לי שחור... ופניתי לכמה מעגלים שאיכזבו אותי בו זמנית ואמרתי בלב שאף אחד לא היה מחבק אותי באהבה כמו שאני צריכה עכשיו. אפילו לא מחבק. סתם מצחקק כזה ממשהו שאמרתי. אנחנו לא דורשניים מדי.
ואז נזכרתי שבעצם יש אותך. ולא בא לי להעיר אותך אם את ישנה או להתקשר או משהו כזה... אבל זה מאוד מגניב פשוט לדעת שיש אותך שם לא רחוק. היה לי ממש כיף היום... למרות שלא עשינו משהו נורא מיוחד. פשוט לא באמת צריך הסברים איתך. ואפשר לאחר או להיות עצובה בלי לזכות במטח של שאלות מציקות. ואפשר לספר לך דברים ששתינו יודעות שלא מעניינים אותך אבל שתינו יודעות שחשוב לי לשתף אותך אז אנחנו מעמידות פנים שאנחנו לא יודעות.
בחיים לא הייתי מרוצה ממשהו שקניתי כמו שאני מרוצה מדברים שקניתי איתך. את מוציאה ממני משהו שאני אוהבת.
ואפשר להשתגע ולעצבן ולהתעצבן ולהתפשר ולשכנע ולצחוק ולדחוף ולהחזיק לך ולהלוות וללוות ולהגיד דברים שקשה לשמוע ולאהוב לשנוא את עצמי.
זאת פשוט את וזה כמו שחברה צריכה להיות. אני יודעת שיש הרבה אנשים מסביבך והרבה אנשים מסביבי ולפעמים אני לא יודעת ולפעמים את לא יודעת מה שקורה בחיים ומה שמטריד... אבל זה חוזר לנו לבד. כי אי אפשר אחרת. זה טבעי- אני ואת.
אני יודעת שאני אחד האנשים הכי בלתי נסבלים שאי פעם נבראו בעולם הזה. ואני כל כך מעריכה את הסבלנות וההקרבה שלך איתי.
אז תודה. אני מעריכה את זה.
ואני מקווה שאת יודעת שאני מוכנה להיות סבלנית בשבילך. ואם אני כבר סבלנית אז אני לא מרגישה את זה בכלל אז את יכולה להסביל אותי עוד...
ואני אוהבת אותך ואת חשובה לי. ולא אכפת לי בכלל מכלום עכשיו חוץ משתדעי את זה.
שתהיה לי ולך שנה טובה! (שנריב הרבה... את מבינה:)
(זה היה סתם בשביל הצחוקים! אני מקווה שלא נצטרך באמת:)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
