מנהיגה אל החלום

ראינו "ללכת על המים".  נורא בא לי כבר להגיע לשם, לגרמניה.

לא בגלל הקניות ובגלל שיפה ובגלל שחברים וחופש ורחוק מהבית וזה... סתם בא לי פתאום לטייל בעולם. להכיר אנשים ממקומות אחרים. לחיות איתם שבוע ולהמשיך לי למקום אחר... 

בא לי טיול קצרצר ולחזור. בא לי דימיון. לא להתנתק לגמרי אלא בקצת. אני מניחה שאני צריכה להכניס עוד תכלית בחיי. או שאני צריכה לקרוא ספר טוב באמת.

אני די בטוחה מה אני אוהבת ומה אני לא אוהבת אבל הדברים שאני אוהבת לא מביאים לי סיפוק בכלל. כאילו מחכים שמשהו יקרה.

לא עוד דברים, לא עוד אנשים, לא עוד מקומות או תרבות. להכניס אמת ומטרה. הגדרות. אני קצת הולכת לאיבוד בכל ה"צריך ל..." עד ששכחתי למה אני עושה דברים בזמן האחרון. מרוב מטרות קטנות וזמינות יחסית איבדתי את היעד הסופי. דילמות גיל התבגרות שכאלה.

נורא בא לי שיהיה לי רישיון כבר אבל למה אני צריכה אותו בכלל? למה אני בליד? למה אני נפגשת עם חברים אם זה לא עושה לי כלום בבפנים? ומה צריך כדי לסדר את כל זה? ממש פתטי לכתוב את זה אבל... למה אני חיה? רצף של רגעים ומה בסופם?

מקומות שבהם אני מקווה למצוא תשובות:

-שנת השירות

-בצבא

-בפרוייקט

-כשאני אכיר מישהו שיגרום לי להתרגש

-באביב

בגרמניה יהיו רק יותר שאלות כנראה.

מישהי שקראה לי את "המספרים" אמרה לי פעם שכשאין לי מטרות ברורות והגדרות אני הולכת לאיבוד. כל כך נכון. אסור לתת לי חופש.  מה אני מחפשת?