מנהיגה אל החלום

מזמן כבר לא כתבתי לכם חברים. האמת שאני בתקופה באמת לחוצה, אבל אני מתגעגעת אליכם ואם כבר לכתוב אז על משהו אקטואלי שכדאי שתדעו עליו :)

היצירטרון הוא חוג אומנות לילדים שאני עובדת בו בימי רביעי כסייעת. בחוג עובדים על דרמה, ציור, פיסול, הבעות פנים, סרטים, סיפורים... כל דבר שקשור לאומנות כמעט. הוא מיועד לילדים מכיתה ב' עד כיתה ט' בערך- אני עובדת עם הילדים עד כיתה ו' (בשני סטים שמחולקים לפי הגיל).  אני בעצמי הייתי בחוג הזה לשנה אחת בכיתה ג' ומאז נשארתי בקשר מסויים עם המדריכות של החוג- שתי "מזדקנות"- חני ויעל. שתיהן נפשות אמן בסגנון הישן. הן מדברות בינהן צרפתית כשהן לא רוצות שהילדים יבינו. אבל הן מגניבות ממש ממש! מצחיקות וקשות ויודעות מה הן עושות וחמות ומחבקות ומקבלות יותר מכל המבוגרים שאני מכירה. (גם אותי!:)

התפקיד שלי הוא להביא דברים, לנקות כשמשהו נשפך, לחלק דפים, למלא מים, לקרוא לילדים, לטפל בהם כשהם נפצעים או כשהם פשוט צריכים שמישהו ישים אליהם לב לרגע. יש הרבה מתפנקים שמדברים כמו תינוקות בחוג אבל יש ילדים שאני מוצאת את עצמי מייחלת להיות חברה שלהם. במיוחד כשהם עושים הצגות! זה כ"כ מרגש. ילדים הם כל כך טבעיים כשנותנים להם את היחס הנכון. יש כמה שאני באמת אוהבת ואני מדברת איתם ביותר טבעיות מאשר עם חלק מהחברים שלי.  הנפשות הפועלות:

אַלָן- השומר הדֶני הנחמד. המבטא שלו ממש לא מובן ומצחיק אבל הוא אדם כזה מקסים. הוא תמיד שואל מה שלומי ואיך בלימודים ומה חדש והוא כל כך מתרגש כשהילדים שמחים! שיחות קצרצרות שמורכבות מהרבה חיוך וקצת מלל בניגונים שונים.

עינת- הבת של אלן שבאה לבקר אותו בתחילת השנה ואהבה את החוג והחליטה להשאר. היא שייכת לקבוצה היותר גדולה אז היא באה מוקדם ועוזרת לי עם הקטנים והיא כזאת ביישנית ומקסימה אבל מחייכת חיוך שובבי.

בועז- אחד מ"הקבועים"- מהקבוצה המצומצמת שנרשמה ליצירטרון בכיתה א' או ב' ונשארת לתמיד. עכשיו הוא בכיתה ד' והוא עדיין בקבוצה של היותר קטנים. אמא שלו עובדת עד מאוחר אז נוצר 'סידור' שהוא נשאר גם לקבוצה של הגדולים ואז חני מחזירה אותו הבייתה. הוא תמיד עוזר לי לאסוף דברים או מכוון אותי כשאומרים לי להביא משהו ואני עומדת במחסן חצי שעה ולא מוצאת אותו. יש לו בית מתחת לשלושה מתלים מלאים תחפושות, והוא מחביא שם צעצועים אבל אסור לגלות!!!

מאי, אור, בן, שון, עומר ועילאי- עוד מהותיקים- הם כבר מהוקצעים וכל ציור שלהם וכל הצגה גורמת לי להתפעל מהיכולות האינסופיות ומהמקצועיות של ילד בן 11.

ים- הגיע לשיעור ניסיון ביצירטרון שבמשך כולו הוא ישב בצד ולא הביע שום עניין. כשחני ניגשה לשאול מה איתו הוא שאל "עובדים פה גם על קומיקס?" והאמת שבד"כ לא אבל חני נתנה לו עפרונות ודף ואמרה לו שהוא יכול לשבת בצד ולצייר קומיקס. להפתעתנו הוא המשיך להגיע. אני לא יודעת למה, העין שלי תפסה אותו מהרגע הראשון. כשראיתי שהוא מתלהב מהסרט שהקרנו נהייתי מאושרת. כשאמרתי לו שהצבעים מחכים לו על השולחן והוא אמר שהוא תיכף יבוא, 'הוא רק יעשה איתם את התרגיל בדרמה'- בכלל!!!  הוא כאילו הפרוייקט האישי שלי. כמו אחד מהבנים האלה שאף בת לא הצליחה לדבר איתם אף פעם ורק לי יש קריצה איתם. הוא יהיה אמן גדול!

כיף לי. הדינמיקה שלי עם הילדים ועם חני ויעל משתפרת, ואני נהנית בעצמי מהאומנות שהם לומדים. עכשיו אנחנו רואים את "הקוסם מארץ עוץ" בהמשכים והילדים מציירים קטעים מהסרט ומציגים בתור הדמויות משם קטעים שהם אהבו במיוחד. היום כבר ידעתי את השמות של כולם! (זה לא קל! יש שתי קבוצות של 20!)

וזהו, מגניב באופן כללי :-)