מנהיגה אל החלום

יש מלא סתירות בין שורה לשורה אבל רגש לא חייב להיות מדע מדוייק. כל מה שחשבתי עליו. הפוסט הזה הוא הגיגית. דלי שזורקים לתוכו מחשבות בלי קשר כדי שיהיה אפשר לעיין בהם אח"כ, למי שלא קרא הארי פוטר... (ולפיכך אין לו זכות קיום...)

 אני אוהבת את החברים שלי (!) וואו, באמת שכן! הם כאלה אדירים. כל אחד מהם. (בעיקר שם אחד עולה לי בראש היום. גלית.)

- הפרוייקט שלי. זה באמת מקור לאושר אבל השבוע הלך קצת פחות טוב וגם אליאב הציב את השאלות שלו... אז לא נרחיב הפעם.

- צריך לעשות את העבודה במזרחנות. כל כך צריך, אין לכם מושג. זה לא שקשה לי. סתם אין לי כח. יש לי שלושה ימים לסיים שני פרקים :/

- להשתפר בנהיגה ולעשות טסט מהר... אני רוצה לסיים הכל לפני...

- גרמניה !!! אם אף אחד לא ינסה לגבש ת'קבוצה שלנו המצב יהיה רע. רוב החבר'ה נראים לי מעניינים או לפחות סבילים. כבר התחילו הבדיחות שואה :)))  "מה יותר נורא מגלידה שמטפטפת?" (שואה.)

"שאלות שלא כדאי לשאול את המנהל הגרמני (הוא התארח אצלנו השבוע): מה אבא שלך עשה בין 39'-45'?"

- בחורים, מה לעשות. אני לא יודעת מה אני מחפשת, אין לי כח להגדיר אפילו לעצמי. אני מחפשת משהו, though. רצוי מושלם. אני מחפשת את זה הרבה. מן בדידות מבחינה רומנטית שכזאת. אבל זאת הפסקה למען שיפור דרסטי אז הכל טוב =)

זה עושה לי טוב, החוסר מחוייבות הזאת. אפשר להגיד שמעולם לא הייתה לי בצורה כזאת. אין לי אף אחד בראש עכשיו.

- הסתגרות של חורף. זה מתחיל להיות רע. אני כל הזמן ישנה!!!! וביתר הזמן אני רוצה לישון...

- כרגיל אני "מגלה" דברים רק כשכולם יורדים מהם. רק ככה זה אובייקטיבי! ("השיר שלנו" זה מה זה כיף. מטומטם, אבל נוגע בדיוק בנקודות שצריך. אוףףף רן דנקר! קח אותי! :[ )

- משמעת עצמית. להשיג כזאתי.

- מנילה. כל תפקיד שהתלהבתי ממנו- אנשים פתאום "יודעים" שהוא לא ככה והוא לא ככה וזה בעצם עבודה של פקידה. איך אני שונאת ת'מילה הזאת! פקידה! בסוף בחרתי ב"רכזת התרעה". אם להיות פקידה, לפחות עם חומר מסווג, שיהיה מעניין. בפקידות. לי זה נשמע נורא חשוב, שישתקו בבקשה!!! כוס.

- הרבה אגואיזם יש בעולם. כל כך הרבה. אני בחיים לא אוכל להיות חברה/ לאהוב באמת מישהו אגואיסטי. או לא אגואיסטי בכלל.

- אחד הרגעים הכי קשים בחיים, ושיזכרו כקשים בכל פעם מחדש, הוא הרגע שבו אתה מגלה שההורים שלך לא מושלמים. הרגע הזה, שמבינים. זה כואב בכל פעם מחדש- גם כשאלו לא ההורים, אלא מישהו אחר שמעריצים.

- משהו לא נעים לי בזמן האחרון. במיוחד עם מבוגרים למיניהם.

- לא מעניין לי בזמן האחרון. או לחוץ מדי מכדי שיהיה מעניין.

- אני מרגישה טוב בזמן האחרון. אביב של חורף כזה. =) אני מרגישה עליזות. וקלילות. (לא בפוסט הזה אבל אתם חייבים להאמין לי!)  אני מרגישה שבחיים לא הייתי כ"כ מצחיקה. צחוק נעים, לא אירוני. מחמם כזה. מכירים את זה שקר לכם ואתם עם מישהו בחוץ ושניכם רוקדים כי קר לכם ואתם מדברים על שטויות או מחכים למישהו ומצחקקים כל רגע? דומה לזה :)

- שנת השירות- לפעמים אני חושבת שקוסם לי ללכת להיות אמא ילדים בפנימייה כי נכשלתי בלעזור לאחותי ולהיות שם עבורה בבית. הרבה יותר טוב בזמן האחרון, אגב. אני עושה שזה יהיה יותר טוב. אני מרגישה מה זה בוגרת.

לפעמים אני חושבת שבחרתי בזה כדי שאוכל ללמוד מה זה להיות אמא טובה כי מה שאני מכירה הוא לא דוגמא טובה מספיק עבורי.

בעוד שלושה ימים אני הולכת לראות את המקום שבו נגור.

- "עד מתי יהום הסער? עד מתי אדם בן-כלב? מחליקות הפנים על התער. מלטפות אצבעות את החרב. לפעמים החיים מורידים אותי על הברכיים... אין שומר את השער, אין סימן משמיים. רואה אנשים שחיים, חלומות ותקוות. אנשים שחיים, רק תככים ומזימות. יש השואלים שאלות ואין תשובות, יש כאלה מלאים רק טענות ודרישות.."

האם הרגע שבו אתה מפסיק להאמין שפשוט יהיה טוב איכשהו זה מה שמכונה "התבגרות"?

- הרבה פעמים אני חושבת על איך אני אסתדר בלי המקום הזה, בלי האנשים האלה, בלי הדברים האלה בחיים בשנה הבאה. הרבה יותר פעמים אני מייחלת לרגע שאני אעוף מפה.

אני אומרת את זה יותר מדי בבית.

אני צריכה להפסיק לדבר בבית.

לא טוב לי פה. זה לא המקום שלי עדיין. התנאים לא רעים, אבל הנפש חסומה לגמרי.

[אוהו אני אתחרט על זה]

מה אני מחפשת???

לא יודעת, אבל לא נראה לי שזה פה. סיפוק, זה מה שאני מחפשת. לפעמים זה ממש בדרך, ולפעמים, כמו עכשיו, זה מנותק לגמרי.

אוף יצא מדכא. לא נורא, אני מחייכת! בפיג'מה! אז מה עוד צריך?

תהיו שמחים אנשים =)

שמחה זה רק כל מה שחיים בשבילו!!!!!!!!

*מי שקרא עד פה שיפנה למזכירות לקבלת הפרס. בוהאבא =)