מנהיגה אל החלום

היי שלום :)

בטח כבר התייאשתם ממני! אה אה? אבל כולנו ידענו שאני עוד אחזור. מוהאהאהא!

מה העניינים חביביי?

חופש, וזה. מלללאאאא.

מה שרציתי להגיד לכם בעצם הוא שטוב לי. אפילו ממש טוב לי. כל כך טוב לי בשמה שאפילו ממש התבאסתי לחזור כי הרגשתי שאני בשוונג. אבל לא נורא, ננוח לנו קצת עם היקירים פה ונחזור ליקירים בשמה. יואו, מה זה טוב. אני נהנית מכל רגע. הילדים הם הילדים שלי לכל דבר ועניין...ואני דואגת להם כמו אמא וגאה בהם כמו אמא בכל פעם מראים כלפי חוץ איזה אנשים אדירים וכבירים הם. אני ממש מרגישה שמצאתי את הדרך לכל אחד מהילדים בקבוצה. לכל אלה שלא הגיעו בחודש האחרון לפחות. ואני גאה בעצמי על כמה שאני חשובה להם ואני גאה בעצמי על זה שממש טוב וכיף לי עם הצוות בקבוצה, מה שלא היה בכלל בתחילת השנה. ויש עוד המון דברים להספיק, הסוף מרחף מעליי כל הזמן, עוד הרבה מאוד דברים ועוד הרבה איפה לשפר, אבל אני מרגישה שאני במקום מאוד טוב. אני פשוט מרגישה שאני איפה שאני צריכה להיות. שיש לי עוד בית, ועוד משפחה גדולה גדולה. ושבשום מקום אחר לא הייתי מאושרת... ושהכל- כל מה שיש לי עכשיו- נובע מעבודה שהשקעתי ומהחלטות שלקחתי וזאת הרגשה נפלאה, השליטה הזאת.

האמת היא שבימים האחרונים לפני החופשה הייתה ממש אופוריה בפנימייה- הלכנו ללונה פארק ועשינו סדר ופתחתנו דיסקוטק בקבוצה... אבל זה לא קשור באמת למה שעושים. הילדים האלה אוהבים אותי מכל הלב ואני חיה על האהבה שלהם במקום על שינה ואוכל...

היה טיול בר מצווה בשבוע שעבר. זאת אחת החוויות הכי טובות שהיו לי בשנים האחרונות. הכל, הכל היה מושלם. הילדים התנהגו מושלם ולמרות שחצי מהם היו על תנאי ונורא דאגנו, הם היו במצב רוח נפלא והיו מגובשים ומצחיקים וממושמעים והכל תקתק יופי. גם הצוות היה הצוות האולטימטיבי- ג'זה אהובתי, האחראי על פינת החי של הפנימייה והרב- בחור צעיר ומקסים, איש חינוך של אמת. נוסיף אליהם מאבטח חברמן שדאג לנו לקפה כל הזמן ואת המדריכים מהמכינה שהיו ספצים פגזים... וירושליים, וטבע, וללכת מלא ברגל ולשיר שירים... ובכלל לחיות עם סתיו שלי לשלושה ימים, להגיד לה בוקר טוב ולתת לה נשיקת לילה טוב ולעשות טיולים ליליים כמו פעם, מה עוד אפשר לבקש?

אני ממש נהנית מהלשחק באמא הזה. נהנית מזה שהם תלויים בי.

היה השבוע זמן להרבה שיחות לבד עם חברים מהקומונה. למרות שדווקא חשקה נפשי בפעילות המונית שמחה ומפרקת, ממש נהינתי מהשיחות האלה. יש בהן קסם ואיכשהו העולם הופך אחריהן למקום מושלם, גם אם לפני שהן התחילו רצית למות. לפחות בדרך כלל. שלא ייגמר לעולם.

וכיף גם לחזור הבייתה ושיש למה לחזור. אני בחיים לא ארגיש ראוייה לחברים שיש לי כאן. היו לי שלושה ימים גדושי יסמין מאז שחזרתי ומזה אף פעם לא נמאס... אני חשה כזאת ברת מזל. לכמה אנשים בעולם כבר יש חברים שתמיד מקבלים אותך כמו שאתה? שתמיד בא להם את מה שבא לך? שתמיד גורמים לך לרצות להפוך לבן אדם טוב יותר? הכל כל כך נוח ונעים.

עשינו טיול למכתש לפני שבועיים והיה אדיר. אני בדיוק מעלה תמונות לפייסבוק.

איתי בתאילנד עכשיו. הוא שם כבר שבוע, ונשאר עוד שבוע וחצי. מאז שנהיינו חברים, מאז תחילת שנת השירות, לא נפרדנו לכל כך הרבה זמן. כל כך הרבה קרה בימים האלה שלפעמים אני מרגישה שחלמתי אותו.זה קשר אחר מכל מה שחוויתי או דמיינתי עד עכשיו. מה שאני הכי הכי אוהבת בו זה שתמיד יש מקום לדבר על הכל. משאלה צפויה מלידניקים? כנראה. אבל התקשורת היא ברמה אחרת לגמרי. כנראה שזה שגרנו ביחד כמעט חצי שנה לפני קשור... אבל הכל זורם בטוב כזה... ואיפה שלא אז מדברים על זה, מבינים ומתקנים. הצרה היחידה היא שאין זמן בכלל אבל מתגמשים, ואז כשיש זה עוד יותר כיף!

בקיצור, מה שבאתי להגיד לכם בכלל הוא... שהחיים מושלמים. אל תאמינו לכל מי שאומר לכם אחרת. (טוב אולי הייתי מבטלת לאלתר את כל נושא הנזלת אבל שיהיה!)

חג שמח ואביבי- כמה שיותר! משנכנס אדר- וגם כשהוא יוצא- מרבין בשמחה!

נשתמע בקרוב!

נ.ב

אל תאכלו מצות. תאכלו את מה שעמדתם לאכול עם המצות- בלי. למשל מצה עם שוקולד הופכת לשוקולד, מצה עם חומוס ומלפפון חמוץ הופכת לחומוס ומלפפון חמוץ... וכו' :)