מנהיגה אל החלום

ירדתי מהבית משחקת עם המפתחות של האוטו ביד. "מה קרה לך? למה את ככה?" אני לא יודעת, אני ככה מהבוקר. שום דבר חשוב. תיכף נצטרף אליכם. "מזל שלא נסענו איתם בסוף. בואי מהר, אני צריכה לבכות." נכנסנו לאוטו ובבת אחת הסכר נפתח שוב ובכיתי את נשמתי החוצה... היא דאגה וכמעט הצטרפה לבכיי ואז היא צחקה עליי ובכיתי וצחקתי והכל התערבב.

ואין דברים כאלה בעולם. לבכות באוטו בלילה באמצע מגרש החנייה כשכולם ממהרים מסביב וסגירת השערים מרחפת.. לסנן עשרות טלפונים כי הבועה שלנו יותר חשובה. ללכת לאיבוד, לרקוד עד אובדן חושים ולצחוק ולהנות מכל הלב ביום הכי גרוע בשנה כי... כי תמיד יהיה את זה, את מה שחשוב באמת.

מיליון בנים יכולים ללכת ולבוא, מיליון אנשים יכולים לאכזב, בניינים לקום וליפול וירח ושמש להתחלף בתפקידים... אני אוהבת אותך יסמין. לא יכול להיות רע בעולם שאת נמצאית בו.

איזה כיף לנהוג לבד בזריחה בשכונה האהובה עליי בעולם כולו ולדעת שהנה מתחיל יום נפלא.