אלו הם חיי

הלכתי לקנות היום נעליים לחתונה של אחיינית שלי שתתקיים בסוף החודש.

אני שונאת לקנות נעליים, אף נעל לא נוחה לי, תמיד אני מתפתה בסוף לקנות בגלל שלא נעים לי מהמוכר/ת ובסוף הן נחות אחר כבוד במגירת הנעליים שהולכת ומתמלאת.

הפעם החלטתי שאני קונה היום ויהי מה, אני חייבת נעליים, גם אם הן תהיינה חד פעמיות, צריך, קונים!

בחנות הראשונה שהגעתי אליה צדו את עיני זוג נעליים שחורות, יפות, עקב גבוה, אלגנטיות. אמנם לא נוחות בכלל, אבל, הרע במיעוטו.

החלטתי שאני לוקחת אותם [טוב, נכון, גם לא היה נעים לי מהמוכר] והיה שם כל כך חם בחנות [למי לעזאזל אין עדיין מזגן בחנות באמצע אוגוסט?!?] שרק רציתי לברוח משם.

המוכר התחיל עם מחיר של 280 ש"ח, באמת שאין שום סיבה לשלם על נעל כזו כזה מחיר. מה גם, כמו שאמרתי, הרי הן תשמשנה אותי אולי פעם או פעמיים. אחרי דין ודברים כי באמת לא רציתי אותן עד כדי כך, הוא ירד ל 200 ש"ח, שנינו היינו מותשים מהמשא ומתן שילמתי ויצאתי עם שללי בידי.

ולמה אני מספרת בכלל את כל זה? רק בשביל לספר שבמהלך המשא ומתן הוא כל הזמן קרא לי נערה, בדרך כלל זה לא מפריע לי, להפך, אחלה, שיחשבו שאני צעירה מגילי, בכיף. אבל הוא כבר התחיל לעלות לי על העצבים אז אמרתי לו במתינות שהוא מוזמן לקרא לי בחורה. והוא, בתגובה אמר ש'בטח, בטח, איך שאת רוצה, למה, בת כמה את 17?' הלכתי למות, אני לא כזו שמחביאה את גילי אז אמרתי בשמחה שאני בת 30, ההוא כמעט נפל מהכיסא, סתאאם, הוא בכלל עמד... רק על זה הוא הוריד לי עוד 20 שקלים... חבל שלא אמרתי שאני בת 35...

בדרך לקופה הוא לחש לי שאני חייבת לגלות לו מה הסוד שלי שאני נראית צעירה כל כך, אמרתי לו שאני לוקחת כדורים של ניו אייג' ההוא לא הבין מאיפה נפלתי עליו.

מי אמר שלא מצחיק כאן?

שעה שלוש. אני נכנסת לישון כאילו אני מאאאד עייפה, מקלחת, צחצוח שיניים, קצת מזגן לפני שארדם... ובטח זה יגיע - אבל כלום.

אני מנסה לקרא עוד פרק או שניים מהספר העכשווי, משהו עם צחוק של דינה אור, וזה לא מצליח להעלות חיוך על שפתיי או לגרום למשהו חיובי. אז אני קמה מהמיטה ולוקחת עוד לגימה של מים, ואחר כך צריך ללכת לפיפי, בשביל שלא יהיה בלילה [איזה לילה, איזה?], ושוב קצת מזגן, וגלגל"צ בטלויזיה ומחליפה צד במיטה, ולא נוח לי אז חוזרת לצד הרגיל, עד שדי, נשבר לי ואני קמה מדליקה אורות מתיישבת ליד המחשב ומנסה לעייף את עצמי עוד קצת לפני השינה.

מה עוד נותר לי לעשות???

אוקיי, אז בשביל שתכירו אותי קצת יותר, הנה ספירת המלאי שלי, מה יש לי, מה אין לי, מה הייתי רוצה, ומה בכלל לא.

יש לי משפחה גדולה, את חלקם אני אפילו אוהבת וחלקם ממש אוהבים אותי.

יש לי בית [טוב בסדר, רק בשכירות] ומיטה גדולה עם כריות נוחות להניח עליהן את הראש בסופו, תחילתו או אמצעיתו של יום.

יש לי חברים, לא רבים, אבל אלה שכן יש לי מוכנים לעשות הרבה למעני, גם אני למענם.

יש לי חוש הומור טוב, לעיתים אני מצליחה לשכוח אותו בעקבות 'תלאות היום', אבל כשהוא כן מרים ראש  אני ממש מרוצה ממנו.

יש לי מקצוע שווה, שסיימתי עכשיו ללמוד, ואם אשקיע בחיפוש לקוחות ובעבודה עצמה אני בטוחה שיהיה ממש ממש טוב, עכשיו אני צריכה את הדחיפה האחרונה ואני שם.

יש לי אחות תאומה בהריון, הלידה צפויה לנובמבר, יש לי למה לצפות!

אין לי.

אין לי אהבה, וזה כואב, ולפעמים די מדכא, אבל בדרך כלל זה מלווה אותי ואני מצליחה לשרוד בלעדיה. אבל יש לי זכרונות טובים מאהבות ישנות כך שאם לפעמים עצוב נזכרים בהם וזה עושה קצת יותר טוב.

אין לי אמא כמו שהייתי רוצה שתהיה, יש לי אמא מעצבנת, מניפולטיבית ובכלל לא בראש שלי, צריך להתמודד איתה ולא תמיד זה קל.

אין לי כסף, כן אין מה לעשות, זה המצב. לא תמיד קל, לפעמים קשה להרדם בלילה בגלל דאגות שחשבתי שיגיעו בשלב הרבה יותר מאוחר בחיי, אבל הם כאן, ואני משתדלת לשים את החסר הזה במקומו ולא לגרור אותו איתי במהלך היום. המינוס בבנק יישאר  אם אדאג וגם אם לא...

מה הייתי רוצה ומה בכלל לא?

הייתי רוצה לגדל בעל חיים, היתה לי חתולה מקסימה בשם לילי, לצערי כשעברתי דירה נאלצתי להפרד ממנה. נכון לעכשיו אני לא יכולה להכניס בעל חיים אחר (בנוסף לג'וקים) הביתה, אני מאד מקווה שאוכל לעשות זאת בעתיד הקרוב/הרחוק.

אני בריאה! ואני רוצה שהמצב יישאר כך [על סיפור הניתוח בעיניים ייפתח קטע חדש, זה שווה את זה, ואני גם צריכה להיות במצב הרוח המתאים כדי לכתוב את הסיפור].

בגדול, אני רוצה להיות מאושרת, אני רוצה להיות שמחה, רוצה לקום בבוקר עם חיוך על השפתיים, לדעת שיש לי סיבה לקום. אני רוצה להצליח בעבודה, להיראות טוב, ולהרגיש טוב!