משחרר לחץ
בלוג של ביקורת. על סרטים, חיים, מתים ומה שיבוא. |
| 3/2010
יהודי טוב
כבר אמרו הרבה על הסרט הזה, של האחים כהן.
ובאמת זהו סיפורו של איוב מודרני. מרצה יהודי לפיסיקה בארה"ב של שנות השישים. הוא חי חיים שלווים וטובים, יחסית, עד שהצרות מתחילות להכות אותו אחת אחרי השניה, בלי הפוגה. סטודנט מנסה לשחד אותו, אישתו עוזבת אותו וזורקת אותו מהבית. מישהו טוען שהוא עשה מנוי וחייב לו כסף, וועדת הקביעות שדנה בעניינו מקבלת מכתבים אנונימיים שמשמיצים אותו עוד ועוד. האמת, שהרבה מהדברים קורים לאנשים אחרים ורק משפעים עליו בעקיפין. אך הוא לא מצליח לנשום בין כל המכות ורואה רק את עצמו כסובל. בעצם הדוד שלו, שגר אצלו וכל היום מתעסק בניקוז הציסטה שלו, במצב הרבה יותר גרוע. לקראת סוף הסרט הוא מטיח את זה בפניו "מה אלוהים נתן לי?"
הוא שואל. שום דבר.
גיבורינו מתחיל לחפש תשובה. וכמו יהודי טוב, הוא הולך לרב. בהתחלה לרב הזוטר, אחרי זה לרב הבכיר. לאף אחד אין ממש הסבר ואין גם דרך טובה להתמודד. הזוטר אומר תראה איזה יופי אפשר למצוא ביצירתו של אלוהים אם רוצים. למשל, במגרש החניה הזה. הרב הבכיר מספר לו סיפור על מקרה לא מוסבר אחר. ואומר, אנחנו לא מבינים את אלוהים. בסופו של דבר, שוכחים מהתעלומה וממשיכים לחיות. הוא מנסה לראות את מרשק, הרב הזקן. אבל מרשק, כמו אלוהים, לא מדבר ישירות עם מי שצריך אותו.
את הסרט מלווה המוזיקה של ג'פרסון אירפליין, ובעיקר השיר Don't you want somebody to love. מוזיקה נפלאה, לדעתי. השיר גם הופך לחלק מהסיפור, כשהבן מעריץ אותם.
הסרט נקטע כביכול באמצע. כשהוא מחליט לקחת את השוחד, אנחנו עומדים לעבור, כמו אצל איוב, לפגיעה גופנית, שעד עכשיו לא היתה. וכאן הסרט נעצר. שלא כמו איוב, גיבורינו כן נכנע ליצר הרע ומפסיק לבטוח באלוהים. האחים כהן, כמו אורתודוקסים אמיתיים (לא משנה מאיזה דת), לא מוכנים לסלוח למעידה, לא משנה כמה היא נראית לנו מוצדקת.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
