משחרר לחץ
בלוג של ביקורת. על סרטים, חיים, מתים ומה שיבוא. |
| 5/2010
הזמן, הוא לטובתי
תחשבו שניה על מהירות החיים שלנו היום.
לפני בערך 100 שנה הכל היה הרבה יותר איטי. כדי להגיע ממקום למקום אנשים היו רוכבים על סוסים או הולכים ברגל. אח"כ המציאו רכבות ואז מכוניות. למרחקים גדולים יותר יש לנו היום מטוסים. מסע שהיה אורך אז כמה חודשים התקצר בימינו לטיסה של מקסימום יום או יומיים.
תחשבו על כל האמצעים המודרניים שמקלים ומזרזים לנו את החיים. המטבח המשוכלל, הטלפון, האינטרנט והמחשב. אפשר להמשיך ברשימה אבל אני חושב שהרעיון מובן.
כל זה עזר לפתח את תרבות הפנאי. אנחנו אוהבים לשבת להסתכל בטלוויזיה או בבית קפה. לראות הצגות או לצאת לטיולים בעולם.
רק מה, ככל שהשיכלולים מתגברים והזמן לעשות דברים מתקצר, כך אנחנו יותר רוצים לחסוך עוד זמן. תמיד אנחנו רוצים שמה שאנחנו עושים עכשיו יגמר מהר ושנוכל להתפנות לעשות משהו אחר. ואף פעם אין מספיק זמן.
פעם, כדי לראות תמונה של ההימלאיה היינו הולכים לספריה ויושבים שם עם הספר המתאים. כשהכנסנו אינטרנט הביתה ומחשב עם יכולות גראפיות מינימליות, היה לוקח כמה דקות עד שראינו תמונה. היום, לאחר כמה שניות, אם התמונה לא מופיעה אנחנו נלחצים. למה האינטרנט איטי כל כך היום? אין לי את כל היום לחכות לו.
בעצם, למה לא? מה אני הולך לעשות לאחר שהתמונה תעלה? כמה זמן אני הולך להביט בה? איזה עוד דברים חשובים יש לי להספיק?
לדעתי אנחנו לא חושבים על השאלות האלו אף פעם. פשוט, אם התמונה יכולה לעלות בכמה שניות, למה בעצם שלא תוכל לעלות בכמה עשיריות שניה?
אם אני תקוע בפקק על הכביש, אני נהרס מזה שבמקום בחצי שעה, לוקח לי שעה וחצי להגיע. אני לא חושב על זה שבלי מכונית הייתי מגיע רק אחרי יום שלם. טוב, זה יכול להיות מובן. הנסיעה, אחרי הכל, אינה המטרה, היא רק שלב הכרחי כדי להגיע לאן שאנחנו רוצים.
אני לא מנסה להגיד שצריך לחשוב רק חיובי. או להגיד תודה על מה שיש לנו. מה בעצם אני מנסה להגיד?
לשנות רק טיפה את דרך המחשבה.
אולי לרשום בתאים האפורים מאחורה, שהחיים שלנו הרבה יותר קלים. אולי פשוט לא לתכנן יותר מדי דברים לכל יום. להשאיר הרבה זמן לכל דבר. שעתיים בבית הקפה. שעה לקלח את הילד. את שאר, נעשה כבר מחר.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
