משחרר לחץ
בלוג של ביקורת. על סרטים, חיים, מתים ומה שיבוא. |
| 5/2010
יהיה בסדר עליזה
אם היו עושים את הסרט הזה בעוד 5 שנים, כשתלת מימד יהפוך לדבר שבשגרה, הייתי אפילו ממליץ לא לראות אותו. אבל עכשיו, כשזה עוד חדש וג'וני דפ יחסית צעיר, אז בכל זאת אפשר.
אני יכול לסלוח על זה שעליזה (או אליס, אם אתם מעדיפים) הפכה לנערה מתבגרת ודעתנית במקום הילדה החקרנית שהיתה במקור. אני יכול לסלוח שברטון עשה כמעשה דיסני וערבב את שני הסיפורים - עליזה בארץ הפלאות ועליזה בארץ המראה. אני יכול לסלוח גם לנגיעות ה PC (הארץ התחתית במקום ארץ הפלאות) ואני אפילו יכול לסלוח לזה שהשיר על הפיטעוני (גבריקא בתרגום של הסרט) הפך לנבואה. אני לא יכול לסלוח לזה שהפכו את סיפור הנונסנס המקסים הזה לסיפור על מאבק לשליטה בין המלכה האדומה המשוגעת למלכה הלבנה, השפויה.
לא, זו לא טעות. על זה בדיוק חשבתי כשראיתי את כוחות "הטוב" של המלכה הלבנה. אני לא זוכר את הסיפור של הסרט הרדוף לבן, אבל התמונה הזאת מהפוסטר שלו, משדרת טוהר וכח נשי בלונדיני. כך גם הנשים בכח הלבן. החל מאמה ואחותה של עליזה והמשך בעליזה עצמה ובמלכה הלבנה ונשות חצרה.
היופי העיקרי בסיפור המקורי הוא חוסר ההגיון או חוסר התאימות לעולמינו אנו. לכן גם הוא מתרחש בעולם אחר. הכובען המטורף הוא מטורף כי הוא כובען, לא כי הפסיד במלחמה הקודמת. אנחנו, הקוראים, מנסים ביחד עם עליזה להבין את החוקים של העולם אליו נקלענו.
בסרט, השיגעון קיים רק בחצרה של המלכה האדומה ותחת שלטונה. שמתם לב להבדלים בין הארמון האדום לזה הלבן? השיגעון הזה הוא ביטוי של רוע. ההגיוני, המסודר והלבן חייב לנצח כדי שתושבי העולם יחיו שוב טוב.
בעעע
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
