משחרר לחץ
בלוג של ביקורת. על סרטים, חיים, מתים ומה שיבוא. |
| 8/2010
הבלתי נראים
לסדרה שאני רואה עכשיו קוראים מלאך אפל. למי שלא מכיר, מסופר על בחורה שברחה ממתקן ממשלתי סודי בו היא נולדה, גדלה וחונכה. היא ועוד רבים כמוה יוצרו בעזרת הנדסה גנטית להיות חיילים מושלמים. מדי פעם, במהלך הסדרה, היא ואנחנו נתקלים בעוד כאלה שגודלו שם במתקן הסודי. בגדול אפשר לחלק אותם לשתי קבוצות. קבוצה אחת היא של הדורות המתקדמים יותר. נראים כמו אנשים רגילים. כולם צעירים חטובים ויפים. יש להם כוחות על. בעיקר חוזק ומהירות. הקבוצה השניה היא של המוטציות. נראים כמו הכלאה בין בני אדם לחיות שונות. פריקים.
בפרק שראיתי היום פוגשים סוג חדש. בהתחלה הגיבורים שלנו לא מזהים אותו בתור מהונדס כמוהם. אתה לא נראה כמו חייל, הם אומרים לו (ואתם כן? הוא עונה בהתרסה). התפקיד שבשבילו הוא נוצר הוא להיות אסטרטג. גנרל. לצפות את התנועות והמהלכים בשדה הקרב. אחת התכונות הנדרשות מחייל כזה היא להיות בלתי מורגש. שאנשים לא יזכרו אותו ובכלל לא ישימו לב שהוא נמצא. אז איך השיגו את האפקט הזה? עשו אותו חנון. לא חנון קיצוני עם חולצות של אמא ומשקפיים עבות. אחד כזה מדבר בקול רם ומעצבן ותמיד נתקל בדברים ומושך תשומת לב. הבחור שלנו יותר רגוע ויותר מודע לעצמו. הוא קצת שמן, לא לוויתן שבקושי זז ומתנשם בכבדות, אלא סתם מלא כזה, עם חטיף ביד כל הזמן. לובש טריינינג אפור. חי בדירה עם 10 טלויזיות שדולקות בו זמנית, כל אחת על ערוץ אחר. במהלך הפרק הוא שם רגל לאחד השוטרים. אחרי זה רואים אותו עם נקע ברגל. אין לו שום יכולות פיזיות. כמו כל חנון בכל סדרת טלוויזיה טובה גם הוא מקבל צ'פחות בראש במשך רוב הפרק. גם הוא מתאהב בגיבורה היפיפיה וגם לו אין שום סיכוי.
בהרבה סדרות יש דמות של חנון. כאן היא יותר נגעה לליבי. כנראה בגלל התכונה הזאת שיוחסה לו, שאף אחד לא ישים לב אליו. יותר משזה מתאר את החברה העתידנית, בה הסדרה מתרחשת, זה מתאר את החברה שלנו. או את החברה האמריקאית, ליתר דיוק. יש את האנשים האלה, שהם לא יפים ולא חזקים פיזית. אין להם כריזמה או שום יחוד נראה לעין. מבחינת "הוליווד" הם בלתי נראים. בעצם אני חושב שכך הכותבים של הסדרה רואים את עצמם. הם לא הכוכבים הנוצצים. הם תמיד מאחורי הקלעים, האנשים הפשוטים. בלתי מורגשים במקרה הזה.
האם בחיים הרגילים שלנו, לא של תאבי האגו בהוליווד, גם יש כאלה? אנשים שלעולם לו נרגיש בקיומם? קשה לענות על זה, נכון? הרי אם הם ישנם אנחנו לא מרגישים בקיומם ולכן לא יכולים לענות. ההרגשה שלי היא שבצורה קיצונית כזאת - אין כאלה. ברור שיש אנשים יותר בולטים מאחרים, אבל לא רק אליהם נשים לב.
שאלה אחרת היא האם גם אני כזה? לפעמים אני רוצה להיות כזה. להטמע בקהל ושלא ישימו אלי לב, שאף אחד לא יזכור שאני קיים.
האמת היא שיש לי פרצוף כזה שתמיד זוכרים משום מה. לא מזמן הלכתי לאיזו חברה, להתעניין במוצר שלהם. האיש שדיבר איתי, כשרק נכנס לחדר שאל אותי אם לא הייתי בהרצאה שלו. לאחר ברור קצר הסתבר שכן. יכול להיות שזו שיטה של איש מכירות, לגרום ללקוח להרגיש מיוחד. הרי איך הוא, שמרצה בלא מעט מקומות, יזכור פרצוף של אחד מהקהל?
אולי שאלתי שאלה בזמן ההרצאה? יש סיכוי אבל בדרך כלל לא.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
