תקראו בבקשה את המאמר הזה.
יש לי כל כך הרבה מה לכתוב עליו מכל מיני זויות ובכל מיני נושאים. אני רוצה להתמקד היום רק בזוית אחת, שלא ממש מוזכרת במאמר.
לי באופן אישי אין ילדים (ויש שיוסיפו עדייין...). אבל לאורך השנים צפיתי בידידים ומכרים רבים שהתמודדו ומתמודדים עדיין עם גידול ילדים. דבר אחד שמאד מטריד אותי תמיד הוא הנסיון של ההורים להתחמק מלהיות עם הילדים. כמובן שהם מאד מאד אוהבים את הילדים. אבל כשצריך לבלות איתם במשך זמן ארוך זו תמיד טירחה. תמיד מתלוננים כמה זה מעייף, כמה זה קשה. תמיד מחפשים על מי אפשר להלביש את הילדים לזמן מה כדי שלהורים יהיה קצת זמן פנוי ושקט. אני מתאר לעצמי, שכמו בהרבה מצבים אחרים בחיים, שוקעים בקשיים ובהרגשה הלא טובה במקום להרים את הראש, לנשום עמוק ולנסות לחשוב איך אפשר להפוך את הזמן הזה עם הילדים להנאה.