כמו בכל שנה הוענקו גם השנה ביום העצמאות פרסי ישראל. הטקס התחיל בנאום של שר החינוך, גדעון סער. משום מה הוא הקדיש חלק מנאומו כדי לפאר ולהלל את ממשלת ישראל הנוכחית ובמיוחד את העומד בראשה, בנימין נתניהו. קצת מיותר לטעמי אבל ניחא.
מצאה חן בעיני שבירת הקו הקבוע של הטקס כאשר ניתן הפרס לפרופ' דליה כרמי כהן. היא מרותקת לכסא גלגלים. לכן, כאשר היתה אמורה ללכת לשולחן המכובדים ולקבל את התעודה כמו שאר הזוכים, במקום זאת הלך מעניק הפרס - גדעון סער, אל מקום מושבה ולא הטריחו אותה עם הכסא.
לא הבנתי למה יעקב אחימאיר קיבל פרס. אמנם הוא איש מכובד וקריין ומראיין מצוין, אך מה הוא עשה מעבר לכך? הוא איש מפורסם שעושה את תפקידו כהלכה. לדעתי על זה לא מגיע פרס ישראל.
הרשים אותי במיוחד עזריה אלון. בשנות החמישים, כשהמדינה היתה עוד בחיתוליה ובאמת התעסקה בבעיות קיומיות, כבר אז הוא הבין את הצורך בשמירה על הטבע והסביבה בארצנו. גם מבחינה עולמית/תרבותית הנושא עוד לא היה ממש בתודעה כמו היום. עד היום אני שומע אותו מגיש פינה ברדיו. הוא ניגש לנושאים באופן מקצועי, לא רומנטי ולא רגשני. באמת מפעל חיים ראוי לפרס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
