משחרר לחץ

ג'יימס בונד עייף. הוא מבולבל, נואש אפילו. הוא לא מבין יותר את העולם בו הוא נמצא.

בתחילת הסרט אנחנו מצטרפים אליו למרדף אחר רוצח, שגם גנב זיכרון מחשב, בו נמצאת רשימת הסוכנים הבריטיים ברחבי העולם. המרדף הוא בונדי טיפוסי, למעט דבר אחד. הוא נמצא בקשר מתמיד עם אם, מנהלת הסוכנות הבריטית, דרך אוזניה מתוחכמת שתקועה לו באוזן. לא הוא ולא השותפה שלו מחליטים שום דבר. הם רק מתרוצצים ומתארים למנהלת מה הם עושים והיא מכוונת אותם.

אחרי כל כך הרבה שנים בתפקיד ולא סומכים עליו בשיט. ככה גם אני מרגיש בעבודה שלי.

בסוף המרדף בונד נורה ע"י השותפה שלו ונחשב למת.

הרע, שעבורו נגנב הזיכרון הנ"ל, מתחיל לפגוע בשרות ה MI6, ובמנהלת. למזלם של כל אנשי השרות הזה, הוא מחכה עד שבונד יחלים ויוכל להבין מהחדשות בטלוויזיה, שזקוקים לו. הוא חוזר ללונדון ומגלה שדברים השתנו קצת. הוא נאלץ לעבור מבחני כושר והתאמה, שרק הצלחה בהם תאפשר לו לחזור לשטח. בנוסף, אם צריכה לעבור שימוע מול איזו ועדה של הפרלמנט או משהו ובכלל, אנשי המחשבים השתלטו על הכל. זה כולל גם את האיש הרע, שאמנם הוא בן דורו של בונד, בערך, והוא היה הרבה שנים בכלא הסיני אבל הוא יכול לחדור ללא בעיה לרשת המחשבים של ה MI6 ולעשות שם ככל העלה על רוחו. טוב, בונד עןלה על עקבותיו ובמבצע מתוחכם ומוצלח לוכד אותו ומביא אותו חזרה לאנגליה. שם, מתוך תא המעצר המבודד ווהשמירה הצמודה עליו, מצליח הרע לארגן בריחה מתואמת עם צוות עוזרים די גדול, למרות שכנראה לא היה באנגליה המון שנים. מסתבר שיש לו טינה אישית נגד אם. היא בזמנו הסגירה אותו לסינים. הוא בורח מבונד ומגיע לאולם בו מתקיים השימוע ומנסה להרוג את אם ואת כולם. מזל שבונד מסכל את המזימה.

ואז עושה בונד את הדבר המתבקש - לוקח את אם ובורח איתה לבית ילדותו בסקוטלנד - אחוזת סקייפול. הצבא של הרעים רודף אחריהם לשם. כולם נהרגים ובונד מחסל גם את האיש הרע. סוף סיפור.

הסרט הזה באמת מתאר את בעיית ההתאקלמות של דמות כמו ג'יימס בונד, איש שנות החמישים, בעולם של היום. הוא מתפקד טוב בסיטואציות המוכרות: מרדף אופנועים על גגות הבזאר הגדול באיסטנבול ובקזינו במקאו. זהו העולם הישן והחומרי. גם הלטאה הענקית, שטורפת את היריב שלו בקזינו, היא דרקון קומודו - שריד לעולם קדום ונכחד. בשאר הזמן הוא נראה רע. עיניים אדומות, לא מגולח, לא מפוקס. הוא מנסה להוכיח לכולם ולעצמו שהוא עדיין רלוונטי. עדיין חשוב. ההצלחה חלקית. כמו תמיד, כשמנסים להוכיח משהו כזה, נראים קצת פתטים.

במאי הסרט, סם מנדס, אמנם אנגלי אבל ביים כבר בהוליווד. אני חשבתי שג'יימס בונד הפך מאד אמריקאי. הוא מזכיר לפחות פעמיים כמה הוא פטריוט ואוהב את המדינה (למרות שלמעשה הוא נבגד על ידיה) וברגע הקריטי הוא מחליט שהוא יכול לסמוך רק על עצמו. במקום להעזר בכל המשאבים שעומדים לרשות ה MI6 כדי להגן על מנהלת הארגון, הוא לוקח אותה למקום מבודד, שם הוא טוען שיהיה להם יתרון, שכן אין שם טכנולוגיה ומחשבים. למעשה, הוא נמצא בנחיתות בציוד לחימה ובמספר האנשים מול האיש הרע, שמצליח לגייס פלוגה שלמה ואפילו מסוק למבצע הזה. תמיד מעצבנות אותי הכרזות דביליות כאלה בסרטים, שההגיון הפשוט והמשך העלילה אומרים שאין מאחוריהן כלום. בדרך כלל זה חלק מאתוס הגיבור הבודד האמריקאי.

יש המון החלטות טפשיות ומצבים אבסורדיים בסרט, כמו ברוב סרטי הפעולה. לדוגמא: אין לאם שומרי ראש! חשבתי בלילה על הסרט ופתאום זה היכה בי. ראש ארגון ביון מקביל למוסד ול CIA האמריקאי מסתובבת ללא שומרי ראש. אין פלא שכל מטורף יכול לבוא ולהרוג אותה. יש עוד המון אבל אני לא רוצה להיות קטנוני.

הרבה דמויות מתחלפות בסרט הזה. יש אם חדש, יש קיו חדש ואפילו מאניפאני חדשה. עכשיו צריך רק להחליף את הכותבים.