תארו לכם שאתם קמים בבוקר והולכים לעבודה שאתם ממש אוהבים. לא סתם, זה כאילו שנולדתם בדיוק בשבילה. תארו לעצמכם שזה לא רק אתם. כל האנשים בעולם מרגישים כך. תארו לכם שבנוסף, אין לכם דאגות על הראש. אפילו לא לילדים. כי פשוט אין לכם ילדים. כל הילדים מיוצרים בבקבוקים, בשיטת הסרט הנע וגדלים ללא אבא ואמא. למעשה, המילים הריון, אמא, אבא, משפחה הופכים למילים מגונות.
לעומת זאת, סקס הופך לפעילות מבורכת ורצויה. לא עם בן/בת זוג אחד/אחת, אלא עם מי שאתם רוצים. ללא קנאה, ללא אהבה, ללא תסכול. בכלל, החיים כ ל כך נוחים, יש לכם את מה שאתם רוצים מתי שאתם רוצים את זה. חשבתם שקולנוע תלת מימדי זה שוס? תארו לכם קולנוע שמעביר ריחות ותחושות.
ואם בכל זאת משהו לא מסתדר על הצד הטוב ביותר, ישנו סם, שמחולק עם המשכורת. הוא משכיח כל צער ואין לו תופעות לואי.
זו האוטופיה שמציג לנו אלדוס האקסלי בספרו "עולם חדש ומופלא", שיצא לראשונה בשנת 1932. אבל, הוא מזהיר אותנו, לעולם המושלם הזה יש מחיר.
חופש בחירה אישי, אומנות, דת, אמת ואפילו המדע, במידה מסויימת, כל אלה חייבים להיות תחת מגבלות חמורות.
האקסלי מציג בפנינו את העולם העתידני מההתחלה - מתהליך יצור התינוקות. בעולם העתידני הזה הפכו את הנרי פורד למשיח/נביא. כולם נשבעים בשמו. העוברים מגודלים בצורה מתוכננת, עוד מלפני שהזרע מגיע לביצית. כל בקבוק עם עובר מקבל טיפול שגורם לתינוק להיות מתאים בדיוק לתפקיד אליו הוא מועד. גם לאחר הלידה, עד לבגרות, הילדים עוברים התנייה, לפעמים מעט אכזרית ובעיקר ע"י השמעת מסרים בזמן השינה, שהופכת אותם לאזרחים טובים ושמחים בחלקם. לא כולם שווים, כמובן. יש 5 מעמדות ראשיים, שמחולקים למעמדות משנה. לכל מעמד יש את היכולת השכלית והגופנית המתאימה לו. גם צבע הלבוש של כל מעמד שונה.
לאחר העבודה הולכים כולם לפעילות חברתית ו/או ספורטיבית עם עוד המוני אנשים. לאחר מכן לארוחה בחדר אוכל/מסעדה ואז כל אחד, בחברת בת זוגו לאותו ערב, חוזרים לביתם. בכל אחד מהשלבים אפשר לקחת מנת סם, על מנת לסדר את הראש.
אבל, כמו שלמדנו מאז סמל היינג-יאנג ועד למאטריקס, תמיד יש ייוצאים מן הכלל. המסוכנים ביותר הם אלה שמשום מה כן מפתחים מחשבה מקורית. בסיפור שלנו אלו ברנארד והלמהולץ. ברנארד הוא ממעמד אלפא, אך יצא קטן יותר מהתקן של אלפא. שמועות עקשניות מספרות שבטעות הזריקו קצת אלכוהול לבקבוק שלו, לכן יצא כך. ברנארד מלא רגשי נחיתות ומרמור. בגלל זה הוא חושב מחשבות מקוריות ודברי כפירה. רוב המכרים שלו בזים לו ומשתדלים להתעלם ממנו. כי גם כשמתכנתים לאנשים את הרגשות מינקות, עדיין מתנכרים לשונה ומתאחדים נגדו.
בכל זאת יש לברנארד שני בעלי ברית בלתי צפויים: לנינה היפה, שחשבת שהוא חמוד ומסכימה לצאת איתו לביקור בשמורה (בעצם היא מסכימה בגלל הביקור בשמורה) והלמהולץ. הלמהולץ הוא אלפא קלאסי. גדול ויפה ואהוב ומוצלח. איכשהו, גם לו יש מחשבה מקורית והוא חבר אמת של ברנארד. ברנארד מתגלה כאיש קטן וקטנוני, שמתחבר להלמהולץ רק כשנוח לו. כשהם ביחד, הם יכולים לדבר על מחשבות הכפירה שלהם, שלא רצוי להשמיע לאף אחד אחר.
ישנה גם השמורה, אליה נוסעים ברנארד ולנינה. בשמורה חיים פראים, אנשים לא מתורבתים. יש שם לכלוך ואשפה. הנשים יולדות ומגדלות ילדים. הם שותים אלכוהול ואין שם חשמל ותחבורה ולא מגרשי גולף מכשולים אבל יש להם דת.
מסתבר שלפני כעשרים שנה, הושארה בשמורה בחורה אחת בשם לינדה, בת תרבות. היא נעלמה במדבר וכשהגיע למקום ישוב בשמורה הסתבר שהיא גם בהריון. למרבה הפלצות היא ילדה בן ואז התביישה לחזור כך ללונדון המתורבתת ונשארה עם ילדה בשמורה. עכשיו ברנארד ולנינה לוקחים את שניהם בחזרה.
הסוף, מבחינת הגיבורים, טראגי. לינדה, שהפכה שמנה ומכוערת בשנים בשמורה, מתמכרת בשמחה לסם החוקי ומתה ממנת יתר. ברנארד והלמהולץ מוקעים כמסוכנים לציבור ונשלחים לאיסלנד (או לאי אחר), שם מרוכזים כל הכופרים, כך שלא יסכנו את החברה. לנינה מפתחת תשוקה לג'והן, הבן שגדל בשמורה, אך לא מצליחה לגשר על הבדלי התרבות. הוא חושב שהיא זונה ובסוף מצליף בה עם השוט. ג'והן עצמו מרגיש ככלב בניסוי, מנסה לחיות בבידוד אך הופך לאטרקציה לכל המשועממים בסביבות לונדון ובסוף מתאבד.
לא ברור לי למה נשמר השימוש בכסף בעולם הזה. אולי כדי לתת אשליה של חופש ועצמאות.
לעומת 1984, למשל, בעולם הזה לא משתמשים באלימות ובהרג. המשטרה מפזרת התפרעויות ע"י ריסוס הסם והרדמת המתפרעים. יוצאי הדופן - הכופרים, לא מוצאים להורג ולא עובדים בפרך. הם נשלחים לבידוד מהחברה הכללית, אך כנראה שמקיימים חברה בינם לבין עצמם.
גם לג'והן, הפרא מהשמורה, וגם לחבריו החדשים בני התרבות, ברור שיש הבדלי תרבות עמוקים ביותר.בכל זאת הם לא מסוגלים להבין שהשני רואה את החיים אחרת. זה קטע שנראה לי קצת לא אמין אך זה יוצר את הדרמה.
בקרוב אכתוב על הקשר בין הספר הזה לג'וס ווידון.