בסיבוב הזה, כמו בקודמים, אני מרגיש קצת אי נוחות למשמע הטיעונים הישראליים.
"החמאס יורה מתוך ריכוזי אוכלוסיה אזרחית" - עזה היא אחד מהמקומות הצפופים ביותר בעולם. איפה אפשר למצוא שם מקום שמרוחק מאוכלוסיה?
חוץ מזה, חלק מבסיסי צה"ל גם נמצאים בתוך ריכוזי אוכלוסיה. הקריה, למשל. מקום מושבו של המטכ"ל. בעצם כל התקפה על תל אביב יכולה להיות בתרוץ של ניסיון לפגוע בקריה.
"הם מנסים לפגוע באזרחים חפים מפשע. אנחנו מנסים לפגוע במחבלים" - אבל תמיד אנחנו הורגים אזרחים חפים מפשע. אולי אנחנו לא משתדלים מספיק?
"צה"ל פגע קשות בתשתיות הטרור במשך ימי הלחימה האלו" - ועדיין יורים עלינו טילים ללא הפסקה...
ואולי הכי גרוע אלו ההבטחות לפיצוי האזרחים והעסקים שנפגעים כלכלית כתוצאה מהלחימה. מסתבר שמאז הסיבוב האחרון לא כולם קיבלו את הפיצוי המיוחל. יום אחרי סיום הלחימה, שוכחים בממשלה את האזרחים הקטנים, שרק שעות קודם הם שיבחו את יכולת העמידה האיתנה שלהם.
גם הצד הפלסטיני לא חף מהצהרות שקריות או חצי אמיתיות. המצור על עזה, למשל, שלא ממש קיים. סחורות נכנסות מישראל גם בימים אלו, שאנחנו כביכול במלחמה איתם. על הגבול בין עזה למצריים אין לישראל שליטה, אז שיפגיזו את המצרים אם הם רוצים שיפתחו את הגבול שם.
ודרך אגב, נכון שכניסת כוחות קרקע מסוכנת (לחיילים) ולא בטוח שתביא לתוצאות הרצויות. אבל כל הפרשנים ששמעתי מסכימים שזו הדרך הצבאית היחידה כדי באמת לשנות משהו במאזן הכוחות בינינו לבין החמאס. המצב היום, שאנחנו רק מפגיזים ממטוסים או בארטילריה בעוד הם מפגיזים אותנו, שם את האזרחים הישראלים בקו בראשון. החיילים, שתפקידם הוא להיות בקו הראשון וכן, לההרג לפעמים כדי להגן על האזרחים, הם נמצאים מאחור. מוגנים ע"י סבל האזרחים.
ככה לא מנצחים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
