משחרר לחץ

ובכן, יעקב התאחד עם בנו האובד במצריים. כל המשפחה התיישבה בארץ גושן בחסות יוסף.

כעבור 17 שנה נטה יעקב למות. הוא קורא ליוסף ושני בניו, מנשה ואפרים. הוא מאמץ אותם לבנים. כך זוכה שבט יוסף בנחלה כפולה בכנען, דרך שני בניו. לאחר מכן מברך אותם יעקב, כשהוא נותן העדפה לאפרים, הצעיר. מעניין שאחרי ארבעה דורות, בהם הועדף הבן הצעיר, עדיין מפריע ליוסף שאביו בוחר, בפעם השניה, להעדיף את הבן הצעיר.

לאחר מכן קורא יעקב לכל בניו ונותן איפיון לעתיד לכל אחד מהשבטים. קשה לקרוא לזה ברכה, כי חלק מהבנים הוא פשוט מקלל. סביר להניח, שלמעשה נכתב קטע זה בשנים מאוחרות יותר ופשוט תאר את אופי או מצב כל שבט ושבט. שני שבטים יובילו את העם. שבט יהודה ינהיג את החלק הדרומי - מלכות יהודה. שבט אפרים בן יוסף, את החלק הצפוני - מלכות ישראל.

יעקב נפטר וזוכה להלוויה של מלכים. בניו לוקחים את גופתו להקבר במערת המכפלה בלווית צבא מצריים ונכבדים.

שלא כמו אברהם ויצחק, יעקב הוא ממש אבי האומה. לא יצאו ממנו עמים אחרים. כל בניו וצאצאיו נחשבים חלק מעם ישראל. למרות שבניו נישאו עם נשים נכריות, הן וילדיהן התקבלו כחלק מהעם.

בני יעקב חזרו לאחר קבורת אביהם לארץ גושן, שם נשארו משפחותיהם ובקרם. לא ברור לי למה בשלב זה הם לא חזרו לארץ כנען. הם העדיפו להשאר במקום בטוח מבחינה כלכלית, למרות ששוב החלו לפחד מנקמה של יוסף. אולי הממשל המצרי - פרעה, לא אישר להם לעזוב כבר בשלב זה.

יוסף מצידו מבטיח שאין לו כוונות נקמה והוא ידאג להם ולרכושם.

לאחר מכן, נפטר גם יוסף וגופו נחנט ונשאר במצריים.

זהו. נסתיימה תקופת האבות ונסתיים גם ספר בראשית. בני יעקב יושבים במצריים למרות שהובטח להם פעמים רבות ע"י אלוהים שארץ כנען תינתן להם. הם ירדו למצריים בתור שבט קטן ויצאו משם בתור עם.