לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

משחרר לחץ


בלוג של ביקורת. על סרטים, חיים, מתים ומה שיבוא.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

הוגו


בדיעבד הסתבר שיצא לי לראות שני סרטים על תקופת  הסרט האילם, זה אחר זה.

לעומת הארטיסט, שצולם בתור סרט אילם, הוגו צולם במיטב הטכנולוגיה המודרנית - קול, צבע, תלת מימד ופירוטכניקה.

 

בכל דור ודור קם מישהו ומלמד את הדור הצעיר, שאינו יודע לשאול, על ראשית ימי הקולנוע. כשאני הייתי צעיר היו לנו סדרות טלויזיה שעסקו בנושא. שם ראינו את הקטעים הקלאסיים של הרכבת הנכנסת לתחנה, הנשים היוצאות מהמפעל, המסע לירח והאיש התלוי על השעון.

בדור הזה קם מרטין סקורסזה וארג את סיפור חלוצי הקולנוע בתוך סרט מקסים. אני חייב לציין שכשסקוררסזה מחליט לצלם בתלת מימד, רואים סוף סוף איך עושים זאת נכון.

לפי הסרט שהילדים מתגנבים אליו, בו רואים את הרולד לויד נתלה על מחוגי שעון ענק, הסיפור מתרחש ב 1923. אני חשבתי שזה באסטר קיטון משום מה. אבל בדיקה לאחר מעשה הראתה שזה בעצם הרולד לויד, כאמור. בכל מקרה, גיבור הסיפור הוא ילד בשם הוגו, שחי עם דודו מאחורי הקירות בתחנת הרכבת בפריס. הם אחראים למתוח את הקפיצים של כל השעונים בתחנה. הדבר היחיד שנשאר להוגו מאביו האהוב זה רובוט אנושי מקולקל (אוטומטון בלשון אותם ימים). הוגו מנסה לתקן את הרובוט, כי הוא מאמין שזה נושא מסר כלשהו מאביו. כדי לתקן הוא גונב חפצים בתחנה וזה גורם לשוטר התחנה (סאשה ברון כהן) לרדוף אותו. זה גם גורם לו להסתכסך עם בעל דוכן צעצועים בתחנה, שבהמשך מתברר שיש לו קשר לעולם הקולנוע, אותו אוהב הוגו מאד. הוגו מתחבר לביתו המאומצת של אותו מוכר צעצועים וביחד הם פותרים את הבעיות של כולם. חלק במישרין וחלק בעקיפין. תוך כדי הם גם לומדים על התפתחות הקולנוע, מימיו הראשונים ועד זמנם.

 

אין בסרט משפחות "נורמליות". 2 הילדים הגיבורים הם מאומצים (בערך). הזוג הנשוי הם ללא ילדים משלהם. בנוסף יש עוד שני זוגות שמתקשים לממש את אהבתם. מעניין אם זה נעשה רק להגברת הדרמה או שזה משקף את הנורמה החברתית בארה"ב היום.

נכתב על ידי , 17/3/2012 17:37   בקטגוריות תרבותיות  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סרט אילם


אחד הסרטים עם הבאזז הכי חזק בזמן האחרון הוא הארטיסט.

תסלחו לי, אבל בטח יהיה כאן ספויילר או שניים, אז מי שלא רוצה... להתראות.

 

הסרט נפתח בסצינה של סרט שמשחק בו הגיבור, ג'ורג' ולנטין. בסצינה הוא נחקר בעינויים, כשהוא חובש אוזניות פרנקנשטיין שמחשמלות אותו.

דבר! צועק עליו החוקר, דבר!

בחיים לא תגרום לי לדבר, עונה לו השבוי לפני שהוא מתעלף.

זו בעצם תמצית הסרט. ג'ורג' לא רוצה לדבר. גם אישתו, שבמהלך הסרט מתרחקת ממנו (או הוא ממנה), מנסה לדובב אותו בנסיון אחרון לפני הפרידה. למה אתה לא מדבר? היא פונה אליו. גם כאן המשפט נאמר במשמעות כפולה.

ובהרחבה:

הסיפור די מזכיר את הסרט כוכב נולד, שהגרסא הראשונה שלו יצאה בשנות השלושים ואחריה נעשו עוד 2 גרסאות.

ג'ורג' הוא כוכב ראינוע, רגע לפני פריצת הסרט המדבר. הוא נערץ ע"י הקהל ותמיד מסתובב עם חיוך של מוריס שבלייה. הוא נתקל בטעות בפפי, שהיא בחורה אלמונית שמנסה להפוך לשחקנית. הם נמשכים אחד לשניה אך לא מממשים את אהבתם עד הסוף. מהר מאד הסרטים מתחילים לדבר וג'ורג' הופך לזיכרון עמום בקרב הקהל הרחב. במקביל פפי מפתחת קריירה של שחקנית מצליחה עד שהיא הופכת לכוכבת.

ג'ורג' מחליט לא לוותר בקלות ומפיק בעצמו סרט. אילם. הצגת הבכורה נערכת מיד לאחר נפילת הבורסה הגדולה ב 1929. האולם מאוכלס בדלילות וברור שהסרט נכשל. בסצינת הסיום של הסרט הגיבור, אותו משחק ג'ורג', שוקע לאיטו בחול טובעני והנערה שלצידו לא יכולה לחלץ אותו. גם זו סצינה שמדמה מציאות. רגע לפני שהוא נעלם מתחת לחול הוא אומר לה, שמעולם לא אהב אותה. וזה נכון לגבי כולם. ג'ורג' אוהב בעצם רק את עצמו. גם כשזה ברור שפפי מאוהבת בו והיא כבר כוכבת גדולה, קשה לו לוותר על הגאווה המטופשת והוא נופל הכי נמוך שאפשר לפני שהוא מבין מה חשוב באמת בחיים.

 

אז למה לעשות סרט אילם בשנת 2011? אין ספק שזה רק גימיק. לפעמים זה עובד טוב ולפעמים פחות. אני נזכר בסרט אילם, שעשה מל ברוקס ב 1976. זו היתה קומדיה שעסקה בהפקת סרט אילם. כנראה שהמוטיבציה נובעת מהתעסקות הסרטים בתעשיית הסרטים האילמים. בסרט הנוכחי ניסו לשחזר גם את האווירה בעזרת צילום שחור לבן. עם זה אין לי בעיה. הגעתי למסקנה, שמשחק בסרט אילם שונה ממשחק בסרט מדבר. השחקנים צריכים להביע את עצמם בדרכים שונות. אני חושב שכאן היה פספוס יותר גדול. ג'ון גודמן, לדוגמא, לא הצליח להביע את עצמו כשחקן אילם. היו חסרות לי גם התנועות התזזיתיות של הסרטים הישנים, שנבעו מטכניקת הצילום הפרימיטיבית שהישתמשו בה אז. בסרט של מל ברוקס הקצב היה תזזיתי וזה נראה בערך אותו דבר.

איכשהו, הצליחו להכניס מודעות לאילמות לתוך הסרט. למשל בסוף הסרט שדיברתי עליו בהתחלה. הצוות יושב מאחורי הבמה ומחכה לשמוע את תגובת הקהל בסוף הסרט. רואים אותם יושבים דרוכים, לא שומעים כלום, ופתאום הם קופצים וצוהלים. אנחנו מבינים מזה שהקהל מוחא כפיים בהתלהבות. האם זה מוסיף לסרט? לאווירה? או שזה רק בא להדגיש נקודה מסויימת? בסה"כ הסרטים היו אילמים כי לא היתה עדיין אפשרות אחרת. מי שהתעקש שזו הדרך הנכונה גמר כמו ג'ורג'.

הרעיון של סוף הסרט לדעתי מבריק. אם אתם לא רוצים לראות אותי מדבר, תראו אותי רוקד ושר. ושימו לב גם, שכשהמצלמה מתרחקת מהסט, כשכולם כבר התחילו לדבר והם מתכוננים לצלם את הסצינה הבאה, הבמאי מבקש מכולם להיות בשקט. אנחנו הולכים לצלם, דומיה בבקשה!

 

אבל רק למדתם לדבר...

נכתב על ידי , 22/2/2012 21:28   בקטגוריות תרבותיות  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני לא רפופורט!


יש מחזה בשם אני לא רפופורט. עשו מזה זם סרט:

 


 

את המחזה כתב הרב גרדנר והוא מספר על שני זקנים - אחד יהודי ואחד שחור, שנפגשים על הספסל בפארק בניו יורק.

תאטרון השלוספארק בברלין מעלה כעת את ההצגה.



רק שאת האיש השחור משחק איש לבן. הצעד הלא שגרתי הזה הכעיס רבים בגרמניה וברחבי העולם. הם נזכרים בימים בהם כל השחורים בסרטים ובהצגות שוחקו (בד"כ בלגלוג מה) ע"י לבנים. הם טוענים שזה סוג של גזענות, שאסור לעשות כזה דבר.

אני לגמרי לא מסכים. במשחק, באופן טבעי, השחקנים נכנסים לנעליים ולאופי של מישהו אחר. אין סיבה ששחקן לא ישחק דמות כלשהי, בתנאי שהוא שחקן טוב.

יש דבר כזה רגישות יתר, גם בנושאי גזענות ותקינות מחשבתית. אני לא רוצה להרחיב.

דרך אגב, השחקן השני, שמשחק את היהודי, גם הוא גרמני נוצרי. זה כנראה לא הפריע לאף אחד.

נכתב על ידי , 25/1/2012 19:33   בקטגוריות תרבותיות  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



  
דפים:  
כינוי: 

מין: זכר

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסטאטלר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סטאטלר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)