תכניות הטלויזיה עברו מזמן את גבול הטעם הטוב. עכשיו הן מתקרבות גם לגבולות המוסר ואולי אף החוק.
אני מדבר על תכנית הולנדית. כפי הנראה מטרת התכנית היא לענות על השאלות הכי מוזרות של הצופים. בתכנית המדוברת ניסו המנחים לענות על השאלה איזה טעם יש לבשר אדם.
שני המנחים נתנו אחד לשני חתיכה מהגוף שלהם לאכול. היה איזה טבח שהכין את שתי המנות. כל אחד מהם אכל חתיכה מהמנחה השני.
שמעתי ראיון עם אחד מהם. הוא תאר את זה כמשהו טריוויאלי. כאילו אין שום דבר מיוחד או רע בזה. אני לא זוכר איך הוא תאר את הטעם. אני חושב שזה אחד הדברים הכי דוחים ששמעתי עליהם. בשביל תכנית טלוויזיה לא הייתי מוכן לעשות את זה.
עזבו אתכם מכל הסכסוכים הקטנוניים שמדברים עליהם כל הזמן בחדשות. המהפכות ושינויי המשטר בכל מיני מדינות נידחות לא מזיזות את האצבע הקטנה. אירן גרעינית? זאת נקראת סכנה עולמית ?!
מתחת לאף מתפתח לו עימות עם פוטנציאל אסוני גדול בכמה סדרי גודל. אני מדבר על רמה גלקטית! יקומית!!!
מה שפחדנו ממנו כל השנים קורה כבר עכשיו. זה כבר יצא מעבר לחדרי הצ'אט האפלים של אתרי החנונים הנידחים באינטרנט. זה עבר כבר לכוכבים.
עימות גלוי נפתח בין ווילאם שאטנר (קפיטן קירק) לבין קארי פישר (הנסיכה ליאה) בשאלה מי היה יותר טוב - מסע בין כוכבים או מלחמת הכוכבים.
רציתי לשים כאן את הקטעים מיו טיוב, אבל מצאתי אתר שמסכם את 3 הראיונות בדף אחד. אני חושב שפעולות תגמול מצד האימפריה עוד יבואו.
אני באופן אישי לא טרקי. אך רמת המשחק במלחמת הכוכבים כ"כ נמוכה, עד שאפילו אני שמתי לב לזה. גם הסיפורים במב"כ הרבה יותר מורכבים ומעלים שאלות פילוסופיות למכביר.
בשתי הסדרות היתה התיחסות לאימפריה הרומאית. זה היה הבסיס למאבק בין הקיסרות לרפובליקה במה"כ ובמב"כ היו הרומולניים, אם זכרוני אינו מטעיני.
את חיבתי לטין טין רכשתי בזמן טיולי במזרח. בזמן ההוא מכרו שם המון חולצות טין טין. לאחר שקניתי כמה כאלה קניתי גם חוברת שלו בסינגפור ויש לי אותה עד היום.
מאד שמחתי לשמוע שיוצא סרט שמבוסס על סיפורי הקומיקס של טין טין. פחות עניין אותי שהמפיק והבמאי הם שפילברג וג'קסון ושמשתמשים בטכניקה כזאת או אחרת, שאני לא זוכר את שמה. בהזדמנות הראשונה הלכתי לראות.
אז ככה: טין טין רוכש במקרה דגם של ספינה שמכיל בתוכו רמז למקום המצאותו של אוצר. מיד מגיעים אנשים אחרים שרוצים את הדגם ואת האוצר ומנסים, קודם בטוב ואח"כ ביותר ויותר רע, להשיג את הדגם מטין טין. הוא כמובן לא נכנע בקלות ויוצא בעקבות האוצר ביחד עם קפטן האדוק, שהוא נצר לבעלים המקוריים של הספינה והאוצר. טין טין מזכיר כל הזמן שהוא עיתונאי, ולכן הוא עושה מה שהוא עושה. אבל, כרגיל, אין לו בדל עיפרון לכתוב בו סיפור ובסוף הדרך אין כתבה באף עיתון. לא חשוב. מלווה אותו כלבו הנאמן סנואי (לא זוכר את השם בעברית) וכמובן זוג בלשי המשטרה תומפסון ותומפסון השלומיאלים. החיפוש מוביל אותם לארצות אקזוטיות ובסופו של דבר חזרה הביתה.
לא ברור לי הקטע הזה של שחקנים אנושיים אבל הסרט באנימציה. חוץ מזה שלכל הדמויות (חוץ מלטין טין) היה אף גדול, זה לא תרם כלום. גם האף הגדול לא תרם כלום.
כמו באי ה מטמון, גם בסיפורי טין טין אין כמעט דמויות נשיות. בסרט היו שתיים למעשה. סוכנת הבית של טין טין, שכנראה היתה בבית בזמן שפרצו אבל לא טרחה לסדר או לקרוא למשטרה וזמרת האופרה. שתיהן הופיעו לזמן קצר מאד. אני חייב לציין שכשהזמרת התחילה לשיר, מיד הבנתי איך זה יגמר.
אני חושב שראיתי את הסרט, בתלת מימד, פחות מחודש מאז שיצא בארץ. למרות זאת, אולם הקולנוע (הגדול יחסית) היה כמעט ריק. אחרי שהתיישבתי נכנס עוד זוג ובסוף הסרט ראיתי שלמעלה ישבו שלושה חנונים. חוץ מזה לא היה אף אחד. הייתי מצפה שהסרט ימשוך הרבה קהל אבלכנראה שטין טין שייך למאה העשרים.
הקטע הכי חזק היה של קפטן האדוק - לוזר אמיתי. כשטין טין מתייאש ומתחיל ליילל כמה שהוא גרוע ושהוא נכשל אז האדוק צועק עליו שיפסיק. יש מספיק אנשים בעולם שיגידו שאתה כישלון. אתה אף פעם אל תגיד את זה על עצמך.