משחרר לחץ

נכנסתי למקור הידע המדויק ביותר הידוע לאדם (וויקיפדיה) כדי לברר מה ההגדרה המדויקת של  B Movie .

מסתבר, שמקור השם הוא מתקופת הזוהר של הוליווד. אז היו מקרינים שני סרטים בכרטיס אחד. העיקרי היה יותר מושקע מכל הבחינות - תקציב, כוכבים וזמן ארוך יותר. השני אפילו לא היה מקבל פרסום בחלק מהמקרים. העלילה היתה קצרה יותר והתקציב נמוך יותר. זה היה הסרט ה  B.

אני חושב שהיום ההגדרה היא לסרט שדומה במאפיניו לאותם סרטים. למעט לזמן הסרט, שבדרך כלל היום נמשך ונמשך ונמשך.

נכנסתי לחפש את הערך הזה לאחר צפייה בסרט "סקיילין". לקראת סוף השבוע קראתי חצי ביקורת עליו והיה נדמה שהוא יהיה מעניין. מסתבר שהייתי נמהר מדי. פשוט היתה הזדמנות אז הלכתי לראות אותו. האפשרויות האחרות נראו גרועות בהרבה.  לאחר מכן קראתי ביקורת אוהדת, נדמה לי בנענע. ממנה למדתי, שכמו סרטי B רגילים, גם הוא נעשה בתקציב נמוך. למדתי גם שברגעים אלה ממש נעשה לו סרט המשך (ברררר).

נראה שלאף אחד מהקשורים להפצה בארץ אין הרבה כח לסרט הזה. תקציר העלילה בוואלה הוא בן שתי שורות הערך. אפילו את השם לא התאמצו לתרגם (ושוב אני תוהה לעצמי, מה משמעות השם הזה?). גם בתרגום הסרט נפלה שגיאה בוטה מאד, שלו היו טורחים לעבור עליו פעם שניה, בודאי היו עולים עליה. אבל באמת אין סיבה להתאמץ. מהשחקנים אני זיהיתי רק את הרופא השחור מסקראבס. ידידי, איתם ראיתי את הסרט, קצת יותר מעורים בטלוויזיה העכשווית והכירו גם את השאר. בסוף הם הגדירו את הסרט כסרט שעשו בשביל כוכבי סדרות טלוויזיה.

טוב, אני יודע שאתם כבר מתים לשמוע משהו על העלילה, אז הנה:

כדי שהצגת הדמויות לא תגרום לנו לצפיה מוטעית לגבי טיבו של הסרט, הוא מתחיל עם תחילת האקשן. לאחר התמונה הראשונה מחזירים אותנו 15 שעות לאחור, להצגת הדמויות והרקע שלהם. משם העלילה ממשיכה בקו כרונולוגי ישר. בחירה של עריכה. נו, שיהיה. כמו ב"יום השלישי", גם כאן מדגישים את תחילתו של כל יום משלושת הימים של העלילה.

אנחנו בלוס אנג'לס, בפנטהאוס של בחור שהצליח בתעשיית הקולנוע. באים לבקר אותו חבר ילדות והחברה שלו. בערב מסיבה דקדנטית והולכים לישון. לפנות בוקר הם מתעוררים ממה שבהתחלה נדמה כמו רעידת אדמה קלה. אך לא, אלו חייזרים וכלי הטייס שלהם, שמושכים אנשים לתוך החלליות. האנשים נמשכים ע"י אור בהיר וחזק כמובן. שלא כמו ביום השלישי או במלחמת העולמות, אין זמן בין הגעת החיזרים לבין תחילת ההתקפה. אבל זה כמעט ההבדל היחידי. גם הסוף שונה. הסרט עוקב אחרי הגיבורים, שהם סתם אנשים פשוטים שאין להם מושג מה קורה. הם מנסים להתחמק אך לאט לאט הם נתפסים. ההחלטות הטקטיות שהם מקבלים מוזרות מאד. אבל באמת קשה לשפוט אותם לחומרה. סצינה אחת ממש הזכירה לי את מלחמת העולמות. החייזר שולח גשושים ארוכים דרך החלון וגיבורינו מתחבאים מאחורי הריהוט בזמן שהוא מגשש אחריהם. החייזרים עצמם מאד מודרניים. חלקם יודעים לרחף. חלקם ענקיים ודורכים על בתים כמעט כמו גודזילה. הם מתכתיים עם אורות כחולים בעיניים, כך שבעצם אולי אלו רק כלי הטייס שלהם. הם לא מזילים ריר כמו בנוסע השמיני, נאמר, אבל לתנועה שלהם כן יש רעש של דישדוש בבוץ או בריר של עצמם. זו בטח תכונה של כל מי שגר מחוץ לכדור הארץ. הדם, או שאולי זה כן הריר שלהם, שחור. בעצם, זה בטח שמן מכונות, כי הם הרי מתכתיים. 

מכיוון שהם מרחפים ומגיעים גם לקומות הגבוהות, לא ברורה ההחלטה של האנשים להסתתר בפנטהאוס. גם לא ברורה ההחלטה של החיילים שמגיעים לטוס במסוק ולהצטייד ברובים רגילים. במיוחד לאחר שהספינה האם שרדה פיצוץ אטומי. אבל בעצם, כל לוס אנג'לס שרדה את הפיצוץ הזה, אז הכל בסדר.

בסוף, עושה רושם שהגיבורים ששרדו הם אחרוני האנשים בעיר, כי כל כוחות החיזרים מתרכזים מעליהם. דבר מוזר שלעצמו, שכן רבע שעה קודם היו שם חיילים, שברור שהיו חלק מכח גדול בהרבה.

ואם תהיתם מה לעזאזל עושים עם כל האנשים שנשאבים לתוך הספינה האם, תקבלו את התשובה.

בסופו של דבר, אם אתם לא מכירים את היום השלישי ואת מלחמת העולמות, הסרט די נחמד ואולי אפילו מהנה. אם אתם כן מכירים, הוא לא יחדש לכם כלום. לא בעלילה ולא באפקטים. מיותר.

המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה מאת מארק האדון.

יש לי הרגל כזה שלא לקרוא ספרים שפורסמו ברדיו. אבל הספר נפל לידי ולא יכולתי להתאפק וחוץ מזה, חוקים נועדו לעבור עליהם, לא?

בקיצור, ספר מרתק ודי מרגש. בהתחלה חשבתי שהוא מנסה להיות התפסן בשדה השיפון של שנות האלפיים וקצת זילזלתי. בהמשך גיליתי שאני חייב לקרוא עד הסוף ולגלות מה קורה. תפס אותי הסיפור. אז אולי הוא באמת רק הולך בדרך שהתפסן פרץ, אך הוא עושה זאת בחן ובכבוד רב.

כבר 14 שנה מתקיים לו פסטיבל אייקון בסוכות. אפשר לומר בביטחון שזה כבר מוסד מוכר וידוע. אפשר גם לציין שזהו פסטיבל הקולנוע הרביעי בגודלו בארץ. ויש שם ארועים נוספים, חוץ מקולנוע. אפשר גם להזכיר שבשנים האחרונות באים אורחים רבים וחשובים מחו"ל, מהמובילים בתחומי המד"ב והפנטסיה.

עדיין, בכל שנה, בכל ערוץ/אתר/עיתון חדשות תופיע כתבה שבה יתפלאו הכתבים על עצם קיומו של הפסטיבל. בהומור מהול במעט דחייה ובהרבה התנשאות הם יציגו את המוזרים האלה, שמתחפשים או סתם באים ונהנים מהמפגש. כל כך הרבה פסטיבלים מתקיימים כל שנה בארץ. הרבה מהם במהלך סוכות. ודוקא אייקון צריך מדי שנה להצדיק את קיומו ולהסביר את עצמו בפני אותם כתבים.

אבל זה פחות חשוב.

אני משתדל להגיע לפחות לקצת מהפעילויות כל שנה. כבר כמה שנים שאני רואה את אותם אנשים מגיעים, שמחים להפגש שם עם החברים ולשהשתתף בפעילןיןת המאורגנות והלא מאורגנות ולדבר ולדבר ולדבר ולדבר. אלו שבאו לפני 10 שנים, בתחילת התיכון - מחוצ'קנים עם משקפיים גדולות ושק שינה, באים כיום עם אותם המשקפיים ועגלת תינוקות. לחנך את הדור הצעיר. לפני שהם לומדים ללכת הם יודעים לטוס לחלל

אני אישית לא מכיר עוד פסטיבל כזה, שבו קהל היעד כל כך מעורב בהכל. מוסד ההתנדבות בפסטיבל נהפך מזמן לממש ממוסד. גם אירגון מקומות שינה לבאים מרחוק. איפה עוד יש כאלה דברים? נראה לי תמיד שרבים מהמשתתפים מרגישים שם בבית. אולי אפילו יותר מבבית האמיתי שלהם. לפעמים זה יותר מדי בשבילי. למשל כשבתחילת הקרנת סרט אנימציה יפני, יהיו צעקות מהקהל שדורשים שפס הקול יהיה בשפה המקורית! לא באנגלית! ולא יוותרו עד שההקרנה תהיה מושלמת. עם תרגום והכל. וכמובן שאז צריך להתחיל את הסרט מהתחלה. כי לא יתכן שנפסיד אפילו שניה.

השנה היו למעשה שני אייקונים. היה איזה סכסוך ובעקבותיו פיצלו את הפסטיבל. אחד היה יותר פסטיבל קולנוע בינלאומי עם אורחים מחו"ל ועוד קצת ארועים והרצאות. השני היה יותר צנוע. היו יותר הרצאות וארועים מתוצרת עצמית. הרושם שלי היה שהפעילים המתמידים, חברי האגודות שתמיד מגיעים ומשתתפים, הגיעו יותר לפסיטבל השני, הצנוע. לדעתי הוא הרגיש להם יותר כמו הבית והם נשארו נאמנים לחברים מהאגודה, שהפיקו אותו.

מצד שני, אני מאמין שהרוב, כמוני, השתתפו בארועים בשני המקומות.

גם על זה כותבים עכשיו בעיתונים/אתרים. מנסים להעריך האם יש זכות קיום לפסטיבל בצורה כזאת. זכות קיום כלכלית כמובן. אני חושב שזכות הקיום לא תלויה בדעת הכתבים או הכלכלנים. כל עוד יהיה מי שיפיק, מי שישתתף ו...כן, מי שישלם, ראוי שיתקיים הפסטיבל.