|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
עוד אגדה מתה
השבוע הלך לעולמו מלקולם מקלארן, שהתפרסם בעיקר בתור מנהלה של להקת הסקס פיסטולז.
אני לא הסטוריון וגם הזיכרון שלי לא משהו. לכן לא אנסה לתאר או לסכם את פועלו. אומרים שהיה בן זונה. אומרים שהיה בעל חזון. הכל כנראה נכון. הפיסטולז לא היו מוסיקאים נפלאים. הם היו יותר תופעה תרבותית. הם פרצו את גבולות עולם המוסיקה שהיה קיים עד אז והיו בסיס וסמל לתרבות חדשה. קיים ויכוח מי בעל הרעיון, מקלארן או ג'וני ליידון. האמת כנראה לא תצא לעולם לאור. מקלארן זכה ביותר קרדיט וכנראה גם ביותר כסף. אבל אין מה לדאוג לליידון, שנודע בשם ג'וני רוטן. בראיון האחרון שראיתי איתו, הוא נראה טוב מאד על רקע האחוזה שלו במאליבו, או על חוף אחר בקליפורניה. סיד וישס, עוד דמות ידועה מהפיסטולז, נשרף מהר מדי.
אני עוד זוכר את עצמי מעקם את האף כהשם של הפיסטולז רק הושמע לידי. היום אני מת על הרעיון שמאחוריהם, אבל למען האמת אני לא בטוח שאוכל לשרוד האזנה לאלבום שלם.
לאחר הפיסטולז, מקלארן המשיך בעסקי המוסיקה וגם יצר בעצמו. הוא עשה דברים הרבה יותר מלודיים ונעימים לאוזן. אפילו ג'אז, כמו Paris is Jazz.
אני מציג פה שני קטעים שלו. הראשון פשוט מעולה. אין מילים לתאר אותו
השני יכול להשתלב יופי בימי השבת (הבנאליים משהו) ב 88FM
| |
ליורם ארבל נמאס מכדורגל (ולנו נמאס מיורם ארבל)
בדרך כלל אני לא רואה ספורט בטלוויזיה. לאחרונה התחלתי דוקא כן לראות. בעיקר בשביל החברותא. גם בגלל הריגוש מטורנירים חשובים, כמו ליגת האלופות שמתרחשת עכשיו. במשחק הראשון שראיתי, נוכחתי לחרדתי, שכמו לפני 10 ו 20 שנה בערוץ הראשון, גם עכשיו, בערוץ 5 מקריין את המשחקים יורם ארבל. וכמו אז, גם היום אני פשוט לא סובל את ההגשה שלו. הבנאדם מקשקש שטויות נון סטופ במשך 90 דקות. אני מודה, צריך כישרון מיוחד בשביל לשמור על רמה גבוהה של הערות דביליות במשך כל השנים האלו. אבל האם אנחנו צריכים לטפח כישרון מפוקפק שכזה? עם ישראל זכאי לשדרן איכותי סוף סוף. אחרי הכל אנחנו כבר במאה ה 21. תמיד מתלוננים על כל הרעות החולות שהיו בתקופת הערוץ הבודד. אז למה עכשיו, כשיש מלא ערוצים ויש תחרות, למה את הרעה הגדולה מכולם צריך לגרור אחרינו? מניסים קיוותי, שהיה לא פחות איום, נפטרו לפני הרבה שנים. אף אחד לא ראה אז את הדמיון בין שני אלה?
היום הגעתי למשחק מאנצ'סטר-מינכן רק למחצית השניה. ומי משדר? ארבל כמובן. היה משחק טוב. היה משחק מעניין. אבל במשך דקות ארוכות, בין האדום של רפאל לבין השער השני של מינכן, ארבל לא הפסיק להקריא זמנים. כל דקה הוא ציין. "נשארו עוד 20 דקות" "נשארו עוד 19 דקות" וכך הלאה.
לעניות דעתי, מי שמסתכל על השעון כל כך הרבה, סימן שהוא מחכה שהזמן יעבור כבר. אם במשחק כזה ארבל רק מחכה שיגמר הזמן, נראה לי שנמאס לו מכל העניין.
שיחליף מקצוע. אני בעד. הוא היה מאד טוב במי רוצה להיות מליונר. הוא גם יכול לחזור לקריירת השירה שלו. לפחות שיר ממוצע אורך 3 דקות, לא 90.
| |
יהודי טוב
כבר אמרו הרבה על הסרט הזה, של האחים כהן.
ובאמת זהו סיפורו של איוב מודרני. מרצה יהודי לפיסיקה בארה"ב של שנות השישים. הוא חי חיים שלווים וטובים, יחסית, עד שהצרות מתחילות להכות אותו אחת אחרי השניה, בלי הפוגה. סטודנט מנסה לשחד אותו, אישתו עוזבת אותו וזורקת אותו מהבית. מישהו טוען שהוא עשה מנוי וחייב לו כסף, וועדת הקביעות שדנה בעניינו מקבלת מכתבים אנונימיים שמשמיצים אותו עוד ועוד. האמת, שהרבה מהדברים קורים לאנשים אחרים ורק משפעים עליו בעקיפין. אך הוא לא מצליח לנשום בין כל המכות ורואה רק את עצמו כסובל. בעצם הדוד שלו, שגר אצלו וכל היום מתעסק בניקוז הציסטה שלו, במצב הרבה יותר גרוע. לקראת סוף הסרט הוא מטיח את זה בפניו "מה אלוהים נתן לי?"
הוא שואל. שום דבר.
גיבורינו מתחיל לחפש תשובה. וכמו יהודי טוב, הוא הולך לרב. בהתחלה לרב הזוטר, אחרי זה לרב הבכיר. לאף אחד אין ממש הסבר ואין גם דרך טובה להתמודד. הזוטר אומר תראה איזה יופי אפשר למצוא ביצירתו של אלוהים אם רוצים. למשל, במגרש החניה הזה. הרב הבכיר מספר לו סיפור על מקרה לא מוסבר אחר. ואומר, אנחנו לא מבינים את אלוהים. בסופו של דבר, שוכחים מהתעלומה וממשיכים לחיות. הוא מנסה לראות את מרשק, הרב הזקן. אבל מרשק, כמו אלוהים, לא מדבר ישירות עם מי שצריך אותו.
את הסרט מלווה המוזיקה של ג'פרסון אירפליין, ובעיקר השיר Don't you want somebody to love. מוזיקה נפלאה, לדעתי. השיר גם הופך לחלק מהסיפור, כשהבן מעריץ אותם.
הסרט נקטע כביכול באמצע. כשהוא מחליט לקחת את השוחד, אנחנו עומדים לעבור, כמו אצל איוב, לפגיעה גופנית, שעד עכשיו לא היתה. וכאן הסרט נעצר. שלא כמו איוב, גיבורינו כן נכנע ליצר הרע ומפסיק לבטוח באלוהים. האחים כהן, כמו אורתודוקסים אמיתיים (לא משנה מאיזה דת), לא מוכנים לסלוח למעידה, לא משנה כמה היא נראית לנו מוצדקת.
| |
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
