לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

משחרר לחץ


בלוג של ביקורת. על סרטים, חיים, מתים ומה שיבוא.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

סרט תקופתי


מה יותר כיף מלעשות סרט על תקופה אחרת, בו כל השחקנים צריכים להתלבש ולהתנהג כמו שעשו בתקופה ההיא?

לעשות סרט על שש תקופות כאלה.

זה מה שקורה בסרט ענן אטלס. העלילה מתפרשת (או אולי צריך לומר חוזרת על עצמה) במשך שש תקופות. שלוש בעבר, בהווה ושתיים בעתיד. אותם שחקנים מחליפים דמויות, תלבושות ולפעמים אפילו את מינם. העיקר שתמיד יש מישהו עם כתם לידה בצורת כוכב שביט.

תמיד יש אהבה, תמיד יש סכנה, תמיד מנסים להגשים מטרה. בחלק מהגילגולים הסוף הוא טוב. בחלק אחר הסוף הוא מר. או לפעמים זה באמצע.

קראתי ביקורת מאד מתלהבת, שטענה שיש עומק ופילוסופיה מאחורי הסרט. אני לא ממש ראיתי את זה. אבל מי יודע? אני הרי לא ממש טוב בלקרוא בין השורות. המעברים התכופים מסיפור אחד למישנהו מקשים לחשוב על משהו מלבד לנסות ולעקוב אחרי העלילה. איך אמר אחד הצופים, כשיצאנו מהאולם - צריך לראות את זה עוד פעם. אבל זה סרט של שלוש שעות, מי יכול לעמוד בזה פעם שניה כשעוד זוכרים את הפעם הראשונה?

בכל זאת, אני חייב לציין ששלושת השעות עברו מהר, כמעט בלי להרגיש. לא חשבתי שמרחו את הסיפור ושבקלות אפשר היה לקצץ, כמו שאני מרגיש בהרבה סרטים ארוכים אחרים. בקיצור (מצחיק מאד להגיד בקיצור על סרט כזה) - העלילה(ות) קולחת ולא משעמם.

מאד נהנתי כשהגיבור הסיפור שמתרחש בהווה, טימותי קוונדיש (ג'ים ברודבנט), מנסה לצאת מבית האבות וצועק לשאר החוסים שמסתכלים עליו באדישות דרך החלון "שמש ירוקה עשויה מאנשים". רמז למה שיקרה בתקופה הבאה, בעוד כ 100 שנים בסיאול החדשה.

 

 

נכתב על ידי , 19/1/2013 15:25   בקטגוריות תרבותיות  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



החלפת משמרות


ג'יימס בונד עייף. הוא מבולבל, נואש אפילו. הוא לא מבין יותר את העולם בו הוא נמצא.

בתחילת הסרט אנחנו מצטרפים אליו למרדף אחר רוצח, שגם גנב זיכרון מחשב, בו נמצאת רשימת הסוכנים הבריטיים ברחבי העולם. המרדף הוא בונדי טיפוסי, למעט דבר אחד. הוא נמצא בקשר מתמיד עם אם, מנהלת הסוכנות הבריטית, דרך אוזניה מתוחכמת שתקועה לו באוזן. לא הוא ולא השותפה שלו מחליטים שום דבר. הם רק מתרוצצים ומתארים למנהלת מה הם עושים והיא מכוונת אותם.

אחרי כל כך הרבה שנים בתפקיד ולא סומכים עליו בשיט. ככה גם אני מרגיש בעבודה שלי.

בסוף המרדף בונד נורה ע"י השותפה שלו ונחשב למת.

הרע, שעבורו נגנב הזיכרון הנ"ל, מתחיל לפגוע בשרות ה MI6, ובמנהלת. למזלם של כל אנשי השרות הזה, הוא מחכה עד שבונד יחלים ויוכל להבין מהחדשות בטלוויזיה, שזקוקים לו. הוא חוזר ללונדון ומגלה שדברים השתנו קצת. הוא נאלץ לעבור מבחני כושר והתאמה, שרק הצלחה בהם תאפשר לו לחזור לשטח. בנוסף, אם צריכה לעבור שימוע מול איזו ועדה של הפרלמנט או משהו ובכלל, אנשי המחשבים השתלטו על הכל. זה כולל גם את האיש הרע, שאמנם הוא בן דורו של בונד, בערך, והוא היה הרבה שנים בכלא הסיני אבל הוא יכול לחדור ללא בעיה לרשת המחשבים של ה MI6 ולעשות שם ככל העלה על רוחו. טוב, בונד עןלה על עקבותיו ובמבצע מתוחכם ומוצלח לוכד אותו ומביא אותו חזרה לאנגליה. שם, מתוך תא המעצר המבודד ווהשמירה הצמודה עליו, מצליח הרע לארגן בריחה מתואמת עם צוות עוזרים די גדול, למרות שכנראה לא היה באנגליה המון שנים. מסתבר שיש לו טינה אישית נגד אם. היא בזמנו הסגירה אותו לסינים. הוא בורח מבונד ומגיע לאולם בו מתקיים השימוע ומנסה להרוג את אם ואת כולם. מזל שבונד מסכל את המזימה.

ואז עושה בונד את הדבר המתבקש - לוקח את אם ובורח איתה לבית ילדותו בסקוטלנד - אחוזת סקייפול. הצבא של הרעים רודף אחריהם לשם. כולם נהרגים ובונד מחסל גם את האיש הרע. סוף סיפור.

הסרט הזה באמת מתאר את בעיית ההתאקלמות של דמות כמו ג'יימס בונד, איש שנות החמישים, בעולם של היום. הוא מתפקד טוב בסיטואציות המוכרות: מרדף אופנועים על גגות הבזאר הגדול באיסטנבול ובקזינו במקאו. זהו העולם הישן והחומרי. גם הלטאה הענקית, שטורפת את היריב שלו בקזינו, היא דרקון קומודו - שריד לעולם קדום ונכחד. בשאר הזמן הוא נראה רע. עיניים אדומות, לא מגולח, לא מפוקס. הוא מנסה להוכיח לכולם ולעצמו שהוא עדיין רלוונטי. עדיין חשוב. ההצלחה חלקית. כמו תמיד, כשמנסים להוכיח משהו כזה, נראים קצת פתטים.

במאי הסרט, סם מנדס, אמנם אנגלי אבל ביים כבר בהוליווד. אני חשבתי שג'יימס בונד הפך מאד אמריקאי. הוא מזכיר לפחות פעמיים כמה הוא פטריוט ואוהב את המדינה (למרות שלמעשה הוא נבגד על ידיה) וברגע הקריטי הוא מחליט שהוא יכול לסמוך רק על עצמו. במקום להעזר בכל המשאבים שעומדים לרשות ה MI6 כדי להגן על מנהלת הארגון, הוא לוקח אותה למקום מבודד, שם הוא טוען שיהיה להם יתרון, שכן אין שם טכנולוגיה ומחשבים. למעשה, הוא נמצא בנחיתות בציוד לחימה ובמספר האנשים מול האיש הרע, שמצליח לגייס פלוגה שלמה ואפילו מסוק למבצע הזה. תמיד מעצבנות אותי הכרזות דביליות כאלה בסרטים, שההגיון הפשוט והמשך העלילה אומרים שאין מאחוריהן כלום. בדרך כלל זה חלק מאתוס הגיבור הבודד האמריקאי.

יש המון החלטות טפשיות ומצבים אבסורדיים בסרט, כמו ברוב סרטי הפעולה. לדוגמא: אין לאם שומרי ראש! חשבתי בלילה על הסרט ופתאום זה היכה בי. ראש ארגון ביון מקביל למוסד ול CIA האמריקאי מסתובבת ללא שומרי ראש. אין פלא שכל מטורף יכול לבוא ולהרוג אותה. יש עוד המון אבל אני לא רוצה להיות קטנוני.

 

הרבה דמויות מתחלפות בסרט הזה. יש אם חדש, יש קיו חדש ואפילו מאניפאני חדשה. עכשיו צריך רק להחליף את הכותבים.

נכתב על ידי , 16/12/2012 20:17   בקטגוריות תרבותיות  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



גם הוא באבירים


כשהייתי צעיר יותר, היה לי תרגום של הספר אייבנהו, מותאם לבני הנעורים. מאד אהבתי את הסיפור. אבא שלי סיפר לי פעם שכשהוא היה תלמיד בבית ספר, אי שם בארצות הניכר, הם למדו את הספר בשיעורי ספרות. הנערים המבוגרים יותר הפחידו אותו. אמרו שזה ספר קשה ומשעמם. אבל לא היתה ברירה והוא קרא אותו. להפתעתו הרבה הוא דוקא מאד נהנה. אולי בגלל הנקודה היהודית.

נתקלתי בספר לא מזמן, בשפתו המקורית. כמובן שלא יכולתי שלא לקרוא אותו שוב.

היום הסיפור מעניין גם מהבחינה ההסטורית. הוא נכתב ע"י סיר וולטר סקוט ב 1819 והוא מספר על אנגליה בזמן מלכותו של ריצ'ארד הראשון - לב הארי, בסביבות 1190 לספירה.

התקופה היא זמן מסעי הצלב של הצלבנים. הם ניסו לשלוט בארץ הקודש, תוך כדי מלחמה בלתי פוסקת במוסלמים וגם בינם לבין עצמם.ריצ'ארד, המלך, נמצא בראש צבאו בארץ ישראל. יש שמועות שהוא בכלל אסיר באוסטריה, מחכה לנתיניו שיאספו מספיק כסף לשלם את הכופר שלו. בינתיים, שולט באנגליה הנסיך ג'ון, אחיו של ריצ'ארד. הוא אפילו מתכנן להכתיר את עצמו למלך עקב העדרותו הממושכת של ריצ'ארד.

אנגליה נכבשה לא מזמן ע"י הנורמנים ויש למעשה שני עמים שחיים שם. הסאקסונים - התושבים המקוריים של האי והנורמנים, הכובשים החדשים. כמובן שרוב הכח ועמדות המפתח מוחזקים ע"י הנורמנים, אך יש עדיין אצילים סאקסונים עם האחוזות שלהם. אחד מהם, סדריק עוד חולם להחזיר את המלוכה לידיים סאקסוניות. לשם כך הוא מנסה לשדך בין שני נצרים אחרונים לשושלות המלוכה הסאקסוניים. החתן המיועד הוא אתלסטיין, אציל סאקסוני וחבר של סדריק. הכלה היא רוונה היפה, בת חסותו של סדריק. הבעיה היא, שאייבנהו (או למעשה ווילפרד מאייבנהו), בנו של סדריק ורוונה התאהבו זה בזו. עקב כך נישל סדריק את בנו וגירש אותו. אייבנהו יצא יחד עם ריצ'ארד למסע הצלב.

אנחנו למדים למעשה על השיטה הפאודלית. יש וסאלים שהם למעשה עבדים. יש להם קולר עם השם והשייכות על הצוואר. לפי החשיבות של הוסאל עולה רמת הלבוש וגם הקולר. ישנם האצילים ויש את אנשי הכמורה. האבירים השייכים למסדרים חצי דתיים חצי צבאיים הם בעלי מעמד מוגן ומיוחד. יש גם יהודים באנגליה. הם מתעסקים בהלוואת כספים ורפואה ושנואים ע"י כולם.

הסיפור מתחיל עם חזרתו של אייבנהו בעילום שם לאנגליה ואפילו לבית אביו. הוא משתתף ומנצח בטורניר אבירים. תוך כדי הוא קונה לו אויב רב השפעה בשם בריאן דה בואה-גילבר - אביר טמפלרי, שהיה המועמד לניצחון. הוא גם נפצע ונלקח, חסר הכרה, תחת חסותה של רבקה היהודיה, ביתו של יצחק מיורק. את יצחק הנ"ל מילט אייבנהו מחטיפה ומוות קודם לכן. הם יוצאים לכיוון יורק ונפגשים בדרך עם שיירתו של סדריק, שגם היא חוזרת מהטורניר הביתה. באמצע היער הם מותקפים ונחטפים לטירה קרובה. אחד האצילים הנורמנים החליט לחטוף את רוונה כדי לקחתה לאישה. בואה-גילבר, גם הוא, התאהב ברבקה היהודייה ומנצל את ההזדמנות כדי לכבוש אותה. שניים ממשרתיו של סדריק מתחבאים מהחוטפים. הם מגייסים לעזרתם חבורה של פורעי חוק שחיים ביער וביחד צרים על הטירה, משחררים את החטופים וכמעט מביאים את הסיפור לסופו. גם המלך ריצ'רד מצטרף באיזה שלב לחגיגה ואפילו רובין הוד דופק הופעת אורח. הסוף הוא, כמובן, שאייבנהו ורוונה מתחתנים עם ברכתו של האב. ריצ'ארד לוקח חזרה את רסן השילטון כשגם האצולה הסאקסונית מכירה בו.

הספר נכתב, כאמור, במאה ה19 ולכן האנגלית שלו קצת ארכאית. לפי ההסבר בספר, לא היתה אז השפה האנגלית כפי שהיא מוכרת לנו. הנורמנים דיברו צרפתית והסאקסונים דיברו בשפה שלהם, שהיא בטח כמו הקלטית והוולשית. כדי להדגיש את ההבדלים בשפה הסופר שם בפי חלק מהגיבורים אנגלית אפילו יותר עתיקה וקשה להבנה. כך שהקריאה היא בהחלט לא פשוטה.

הסופר מגלה בקיאות רבה בתנך והתרבות היהודית. הגיבורים היהודים כל הזמן נשבעים בשם אבות האומה ומשווים את מצבם למצב של גיבורי התנך. אך לא רק הם מכירים את התנך. דה-ברייסי הנורמני, מעלה את רעיון החטיפה ומגדיר אותו "לקחת לי אישה בסגנון שבט בנימין". הוא מסביר, לפי סיפור ששמע מהכומר: "לפני הרבה זמן, בפלשתינה, היה סכסוך בין שבט בינימין לבין שאר הישראלים. הם נלחמו בשבט ונשבעו לאם הקדושה שלא יתנו לאלו ששרדו להנשא להם. לאחר מכן הם התחרטו וביקשו עצה מהאפיפיור, איך להשתחרר מהשבועה. לפי הנחיית האב הקדוש, חטפו צעירי בנימין מטורניר מעולה את הנשים שנמצאו שם וכך זכו בכלות ללא הסכמת הנשים או משפחותיהן."

יצחק מיורק מוצג באור לא כל כך חיובי. הוא מתרפס בפני כולם. טוען בלי הפסק שהוא סתם יהודי עני וחסר כל. למעשה הוא די עשיר. כמו שהוא אומר, כשחסר כסף באים אליו ומבקשים עזרה ומבטיחים הרים וגבעות. כשמגיע הזמן לפרוע את החשבון, נזכרים שהוא בעצם כלב יהודי חסר לב. אין ספק שקשה לשרוד ככה.

ביתו, רבקה, היא אמיצה וטהורה. לא מוכנה לוותר על עקרונותיה גם בפני סכנה. אם זה על זהותה היהודית ואם זה על טיפול בחולים.

אני חושב שבריאן דה בואה-גילבבר באמת התאהב בה מעל הראש. הוא היה מוכן לוותר כל מעמדו ועל כבודו בשבילה. אבל רק אם היא היתה מבטיחה לבוא איתו. כשסירבה הוא הפך לנקמן ודאג רק להציל את עורו. לא שזה עזר לו, בסופו של דבר.

הגיבור הראשי לא היה למעשה איבנהו. איבנהו בעצם היה חסר הכרה בערך ברבע מהסיפור. הגיבור האמיתי הוא המלך ריצ'ארד. כל הסיפור נדמה כשיר הלל לו ולמלכותו.

גם אם אין אנשים ישרים ואמיצים כאלה במציאות, הסיפור מרתק גם בתיאור החיים בתקופה וקרבות האבירים וגם בסערות הרגש האנושי.

נכתב על ידי , 2/10/2012 23:34   בקטגוריות אבוד בתרגומיישן, תרבותיות  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



  
דפים:  
כינוי: 

מין: זכר

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסטאטלר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סטאטלר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)