משחרר לחץ

חזרתי לכתוב על פרשת השבוע. הפעם יש שתי סיבות עיקריות.

הראשונה - סוף סוף העלילה מתקדמת. זה לא סתם רשימה של חוקים ותקנות בנושאים של משכן והקרבת קורבנות, שלא קשורים יותר מדי לחיים שלנו היום.

הסיבה השניה היא שבפרשה זו עליתי לתורה, לפני כל אותם שנים.

בפרשה זו שני נושאים עיקריים. הנושא הראשון הוא תחילת עבות הכהנים, אהרון ובניו, בפועל. לפי הפרוש, אהרון מתבייש להתחיל בעבודה, בהקרבת הקורבן. בגלל חטא העגל הוא לא מרגיש שיש לו את הזכות הגדולה הזאת. משה מעודד אותו. לכך נועדת, לך והקרב.

הקורבן הראשון נועד לכפר על חטא עגל. מכיוון שהחטא היה גם של הכהן, הוא לא זוכה לאכול מבשר העולה.

עגל ועז הקריבו. אחד עבור אהרון ואחד עבור העם. "כד וַתֵּצֵא אֵשׁ, מִלִּפְנֵי יְהוָה, וַתֹּאכַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ, אֶת-הָעֹלָה וְאֶת-הַחֲלָבִים; וַיַּרְא כָּל-הָעָם וַיָּרֹנּוּ, וַיִּפְּלוּ עַל-פְּנֵיהֶם." (ויקרא ט). אלוהים מקבל את הקורבן. תחילת העבודה לא עברה בלי תקלות. נדב ואביהוא, בני אהרון, מקריבים אש זרה לפני אלוהים ונהרגים בשל כך. לא ברור מה בדיוק היה חטאם. לפי רש"י, משה אומר לאהרון שהוא ידע שהבית יתקדש באחד מהמקורבים. הוא חשב שיהיה זה הוא (משה) או אהרון. עכשיו הוא רואה שהיו הם גדולים משניהם. זה הרגיע את אהרון. למעשה זה אומר שהם הוקרבו לחניכת המשכן.

מכיוון שכך, לא צריכים בני משפחתם להתאבל עליהם. עכשיו אומר אלוהים לאהרון, באופן ישיר, לא דרך משה, שאסור לו ולכוהנים לשתות יין ושיכר לפני שבאים לעבודת אלוהים במשכן.

גם בני אהרון האחרים שוגים בעבודתם. משה כועס עליהם. בטח מפחד שגם הם ימותו פתאום אבל זה לא קורה. אהרון מסביר לו מה קרה. אני לא הבנתי בדיוק.

שאר הפרשה, פרק יא, מספרת על בעלי החיים הטמאים והכשרים למאכל. בעיקר על הטמאים ועל הטיפול במי שבא במגע עם החיות ופגריהם. כאן אנחנו מגיעים לבעיה מסוימת. שמות החיות האסורות במאכל. איך יודעים לאיזה חיות בדיוק מתכוון הכתוב? כאשר כתוב שהעוף בשם עזניה היא שקץ, איזה עוף זה בדיוק? גם כיום אנחנו מזהים עוף מסוים בשם זה. האם לזה היתה הכוונה?

בעייתי, נכון?

לי נראה שהחוקיות בציפורים היא שאלו שצדות הן אסורות במאכל. אבל מה עושים עם זה שכתוב על שפן וארנבת מעלים גרה?

החיות שאנו מכירים היום בשם זה לא מעלות גרה. אז מה? הכוונה לחיות אחרות? או שיש טעות במקרא?

לי נראה שלטעון שארנבת ושפן היו אז חיות אחרות זה קצת מוגזם. לדעתי זה מקום שמראה שאפילו התנ"ך לא חף מטעויות. גם אותו כתבו בני אדם. כדאי שנזכור את ונתייחס בענווה ובהבנה לאנשים אחרים ולמה שהם אומרים לנו. הדעות שלנו יכולות להיות לא נכונות מהבסיס.