לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

משחרר לחץ


בלוג של ביקורת. על סרטים, חיים, מתים ומה שיבוא.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

עכשיו זה סופי: אלוהים היא אישה.


הרעיון עלה בי בעקבות התכנית מקבלים שבת, בה אירח דב אלבוים את פרופ' משה אידל. כל שבוע משוחח אלבוים עם אישיות אחרת. בתרוץ של שיחה על פרשת השבוע משוחח אלבוים על החיים ועל ראיה שונה של היהדות.
אידל טוען שהיחסים בין עם ישראל הם יחסים של גבר ואישה. לדעתי, הוא טועה בזה שהוא מיחס את הצד הגברי בזוגיות הזאת לאלוהים. אידל אומר בעצמו את הדברים ולא יורד לעומק משמעותם (הרדודה למעשה). למשל הוא אומר, שבשמע ישראל יש דרישה של אלוהים שיאהבו אותו כל הזמן. צריך להוסיף על זה?

אתם לא מבינים כמה קשה לי לבנות משפט נכון מבחינה תחבירית. אני מוצא את עצמי מתקן כל הזמן מאלוהים הוא אישה לאלוהים היא אישה.

הרשימה הבאה מאד בוסרית. היא מזכירה את כל המיילים האלה, שחצי מצחיקים בפעם הראשונה שמקבלים אותם וגורמים לך למחוק את זה ששלח אותם בפעם המאה מרשימת המכותבים שלך.
איך יודעים שאלוהים היא אישה (לפי התפיסה ההלכתית המקובלת)?
צריך להגיד לה כל הזמן כמה היא נפלאה וכמה אוהבים אותה. מהרגע שמתעוררים בבוקר ועד הרגע שהולכים לישון.
3 פעמים ביום צריך לעשות טקס מיוחד שימחיש לה כמה היא חשובה לנו ושאנחנו מקדישים לה את החיים.
מה שיותר מתנות (תפילות) - יותר טוב.
היא מעמידה אותנו במבחנים בלי לספר על מה. אי אפשר לדעת מתי המבחן מתחיל ומתי הוא נגמר.
אם עברנו את המבחן בהצלחה, מעולם לא נדע על כך. החיים ימשכו כרגיל.
אם נכשלנו במבחן נענש על כך.
אין בהכרח קשר בין זמן המבחן לזמן העונש.
לעולם לא נדע על איזה מהמבחנים, שגם עליהם לא ידענו, אנחנו נענשים עכשיו.
שום דבר לא נשכח ולא נסלח.

נכתב על ידי , 24/7/2010 09:24   בקטגוריות פרשת השבוע  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בהר, בחקותי


אלו שתי הפרשות האחרונות בספר ויקרא. השנה הן נקראות כאחת.
פרשת בהר מדברת על חוקי שנת השמיטה ושנת היובל.
כל שנה שביעית היא שנת שמיטה. אסור לעבוד את האדמה. זו שבת לקרקע.
לא מעבדים אותה, ומה שגדל עליה יכול כל אחד, לא רק בעל האדמה, לאסוף ולאכול.
אז מה אמורים בני ישראל יראי השמיים לאכול בשנת השמיטה?
הכתוב (ויקרא כ"ה כ-כב) מבטיח שבשנה הקודמת, השנה השישית, תהיה פי שלוש תבואה מבשנה רגילה. זה יספיק לשנת השמיטה ולשנה שאחריה ועוד קצת, עד שתיקצר התבואה שנזרעה בשנה השמינית.
זה כבר נושא מאד בעייתי. ואם התבואה לא עלתה יפה, אני עדיין אמור לקיים אתת מצוות השמיטה? או שזה עונש על חטאיי? ואיך אני אמור לכפר על חטאיי אם אין לי מה לאכול ואני גווע ברעב? אני סתם מדבר כמו כופר עכשיו, לא? אבל ברצינות, מישהו זוכר שנה ברוכה כזאת לפני שנת שמיטה?
אחרי שבע שנות שמיטה (49 שנים) באה שנת יובל. בשנה זאת, שגם היא שנת שבתון לאדמה, משתחררים כל העבדים וכל האדמות שנמכרו מושבות לבעליהן המקוריים. לא ברור אם שנת היובל באה בצמוד לשנת השמיטה השביעית. אם כן, אז יש שנתיים רצופות שלא מעבדים את האדמה. נראה לי תקופה קשה מאד. בלי הרבה אוכל.

בפרשת בחקותי נחשפים בני ישראל לחלק השני של העסקה שעשו עם אלוהים. פרוט של מה יקרה אם לא ילכו בדרכיו ולא ישמרו על חוקיו.
לא הייתי רוצה להסתבך איתו.
נכתב על ידי , 20/5/2006 19:50   בקטגוריות פרשת השבוע  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שמיני


חזרתי לכתוב על פרשת השבוע. הפעם יש שתי סיבות עיקריות.

הראשונה - סוף סוף העלילה מתקדמת. זה לא סתם רשימה של חוקים ותקנות בנושאים של משכן והקרבת קורבנות, שלא קשורים יותר מדי לחיים שלנו היום.

הסיבה השניה היא שבפרשה זו עליתי לתורה, לפני כל אותם שנים.


 

בפרשה זו שני נושאים עיקריים. הנושא הראשון הוא תחילת עבות הכהנים, אהרון ובניו, בפועל. לפי הפרוש, אהרון מתבייש להתחיל בעבודה, בהקרבת הקורבן. בגלל חטא העגל הוא לא מרגיש שיש לו את הזכות הגדולה הזאת. משה מעודד אותו. לכך נועדת, לך והקרב.

הקורבן הראשון נועד לכפר על חטא עגל. מכיוון שהחטא היה גם של הכהן, הוא לא זוכה לאכול מבשר העולה.

עגל ועז הקריבו. אחד עבור אהרון ואחד עבור העם. "כד וַתֵּצֵא אֵשׁ, מִלִּפְנֵי יְהוָה, וַתֹּאכַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ, אֶת-הָעֹלָה וְאֶת-הַחֲלָבִים; וַיַּרְא כָּל-הָעָם וַיָּרֹנּוּ, וַיִּפְּלוּ עַל-פְּנֵיהֶם." (ויקרא ט). אלוהים מקבל את הקורבן. תחילת העבודה לא עברה בלי תקלות. נדב ואביהוא, בני אהרון, מקריבים אש זרה לפני אלוהים ונהרגים בשל כך. לא ברור מה בדיוק היה חטאם. לפי רש"י, משה אומר לאהרון שהוא ידע שהבית יתקדש באחד מהמקורבים. הוא חשב שיהיה זה הוא (משה) או אהרון. עכשיו הוא רואה שהיו הם גדולים משניהם. זה הרגיע את אהרון. למעשה זה אומר שהם הוקרבו לחניכת המשכן.

מכיוון שכך, לא צריכים בני משפחתם להתאבל עליהם. עכשיו אומר אלוהים לאהרון, באופן ישיר, לא דרך משה, שאסור לו ולכוהנים לשתות יין ושיכר לפני שבאים לעבודת אלוהים במשכן.

גם בני אהרון האחרים שוגים בעבודתם. משה כועס עליהם. בטח מפחד שגם הם ימותו פתאום אבל זה לא קורה. אהרון מסביר לו מה קרה. אני לא הבנתי בדיוק.

שאר הפרשה, פרק יא, מספרת על בעלי החיים הטמאים והכשרים למאכל. בעיקר על הטמאים ועל הטיפול במי שבא במגע עם החיות ופגריהם. כאן אנחנו מגיעים לבעיה מסוימת. שמות החיות האסורות במאכל. איך יודעים לאיזה חיות בדיוק מתכוון הכתוב? כאשר כתוב שהעוף בשם עזניה היא שקץ, איזה עוף זה בדיוק? גם כיום אנחנו מזהים עוף מסוים בשם זה. האם לזה היתה הכוונה?

בעייתי, נכון?

לי נראה שהחוקיות בציפורים היא שאלו שצדות הן אסורות במאכל. אבל מה עושים עם זה שכתוב על שפן וארנבת מעלים גרה?

החיות שאנו מכירים היום בשם זה לא מעלות גרה. אז מה? הכוונה לחיות אחרות? או שיש טעות במקרא?

לי נראה שלטעון שארנבת ושפן היו אז חיות אחרות זה קצת מוגזם. לדעתי זה מקום שמראה שאפילו התנ"ך לא חף מטעויות. גם אותו כתבו בני אדם. כדאי שנזכור את ונתייחס בענווה ובהבנה לאנשים אחרים ולמה שהם אומרים לנו. הדעות שלנו יכולות להיות לא נכונות מהבסיס.

נכתב על ידי , 15/4/2006 10:12   בקטגוריות פרשת השבוע  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
כינוי: 

מין: זכר

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסטאטלר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סטאטלר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)