כשהייתי צעיר יותר, היה לי תרגום של הספר אייבנהו, מותאם לבני הנעורים. מאד אהבתי את הסיפור. אבא שלי סיפר לי פעם שכשהוא היה תלמיד בבית ספר, אי שם בארצות הניכר, הם למדו את הספר בשיעורי ספרות. הנערים המבוגרים יותר הפחידו אותו. אמרו שזה ספר קשה ומשעמם. אבל לא היתה ברירה והוא קרא אותו. להפתעתו הרבה הוא דוקא מאד נהנה. אולי בגלל הנקודה היהודית.
נתקלתי בספר לא מזמן, בשפתו המקורית. כמובן שלא יכולתי שלא לקרוא אותו שוב.
היום הסיפור מעניין גם מהבחינה ההסטורית. הוא נכתב ע"י סיר וולטר סקוט ב 1819 והוא מספר על אנגליה בזמן מלכותו של ריצ'ארד הראשון - לב הארי, בסביבות 1190 לספירה.
התקופה היא זמן מסעי הצלב של הצלבנים. הם ניסו לשלוט בארץ הקודש, תוך כדי מלחמה בלתי פוסקת במוסלמים וגם בינם לבין עצמם.ריצ'ארד, המלך, נמצא בראש צבאו בארץ ישראל. יש שמועות שהוא בכלל אסיר באוסטריה, מחכה לנתיניו שיאספו מספיק כסף לשלם את הכופר שלו. בינתיים, שולט באנגליה הנסיך ג'ון, אחיו של ריצ'ארד. הוא אפילו מתכנן להכתיר את עצמו למלך עקב העדרותו הממושכת של ריצ'ארד.
אנגליה נכבשה לא מזמן ע"י הנורמנים ויש למעשה שני עמים שחיים שם. הסאקסונים - התושבים המקוריים של האי והנורמנים, הכובשים החדשים. כמובן שרוב הכח ועמדות המפתח מוחזקים ע"י הנורמנים, אך יש עדיין אצילים סאקסונים עם האחוזות שלהם. אחד מהם, סדריק עוד חולם להחזיר את המלוכה לידיים סאקסוניות. לשם כך הוא מנסה לשדך בין שני נצרים אחרונים לשושלות המלוכה הסאקסוניים. החתן המיועד הוא אתלסטיין, אציל סאקסוני וחבר של סדריק. הכלה היא רוונה היפה, בת חסותו של סדריק. הבעיה היא, שאייבנהו (או למעשה ווילפרד מאייבנהו), בנו של סדריק ורוונה התאהבו זה בזו. עקב כך נישל סדריק את בנו וגירש אותו. אייבנהו יצא יחד עם ריצ'ארד למסע הצלב.
אנחנו למדים למעשה על השיטה הפאודלית. יש וסאלים שהם למעשה עבדים. יש להם קולר עם השם והשייכות על הצוואר. לפי החשיבות של הוסאל עולה רמת הלבוש וגם הקולר. ישנם האצילים ויש את אנשי הכמורה. האבירים השייכים למסדרים חצי דתיים חצי צבאיים הם בעלי מעמד מוגן ומיוחד. יש גם יהודים באנגליה. הם מתעסקים בהלוואת כספים ורפואה ושנואים ע"י כולם.
הסיפור מתחיל עם חזרתו של אייבנהו בעילום שם לאנגליה ואפילו לבית אביו. הוא משתתף ומנצח בטורניר אבירים. תוך כדי הוא קונה לו אויב רב השפעה בשם בריאן דה בואה-גילבר - אביר טמפלרי, שהיה המועמד לניצחון. הוא גם נפצע ונלקח, חסר הכרה, תחת חסותה של רבקה היהודיה, ביתו של יצחק מיורק. את יצחק הנ"ל מילט אייבנהו מחטיפה ומוות קודם לכן. הם יוצאים לכיוון יורק ונפגשים בדרך עם שיירתו של סדריק, שגם היא חוזרת מהטורניר הביתה. באמצע היער הם מותקפים ונחטפים לטירה קרובה. אחד האצילים הנורמנים החליט לחטוף את רוונה כדי לקחתה לאישה. בואה-גילבר, גם הוא, התאהב ברבקה היהודייה ומנצל את ההזדמנות כדי לכבוש אותה. שניים ממשרתיו של סדריק מתחבאים מהחוטפים. הם מגייסים לעזרתם חבורה של פורעי חוק שחיים ביער וביחד צרים על הטירה, משחררים את החטופים וכמעט מביאים את הסיפור לסופו. גם המלך ריצ'רד מצטרף באיזה שלב לחגיגה ואפילו רובין הוד דופק הופעת אורח. הסוף הוא, כמובן, שאייבנהו ורוונה מתחתנים עם ברכתו של האב. ריצ'ארד לוקח חזרה את רסן השילטון כשגם האצולה הסאקסונית מכירה בו.
הספר נכתב, כאמור, במאה ה19 ולכן האנגלית שלו קצת ארכאית. לפי ההסבר בספר, לא היתה אז השפה האנגלית כפי שהיא מוכרת לנו. הנורמנים דיברו צרפתית והסאקסונים דיברו בשפה שלהם, שהיא בטח כמו הקלטית והוולשית. כדי להדגיש את ההבדלים בשפה הסופר שם בפי חלק מהגיבורים אנגלית אפילו יותר עתיקה וקשה להבנה. כך שהקריאה היא בהחלט לא פשוטה.
הסופר מגלה בקיאות רבה בתנך והתרבות היהודית. הגיבורים היהודים כל הזמן נשבעים בשם אבות האומה ומשווים את מצבם למצב של גיבורי התנך. אך לא רק הם מכירים את התנך. דה-ברייסי הנורמני, מעלה את רעיון החטיפה ומגדיר אותו "לקחת לי אישה בסגנון שבט בנימין". הוא מסביר, לפי סיפור ששמע מהכומר: "לפני הרבה זמן, בפלשתינה, היה סכסוך בין שבט בינימין לבין שאר הישראלים. הם נלחמו בשבט ונשבעו לאם הקדושה שלא יתנו לאלו ששרדו להנשא להם. לאחר מכן הם התחרטו וביקשו עצה מהאפיפיור, איך להשתחרר מהשבועה. לפי הנחיית האב הקדוש, חטפו צעירי בנימין מטורניר מעולה את הנשים שנמצאו שם וכך זכו בכלות ללא הסכמת הנשים או משפחותיהן."
יצחק מיורק מוצג באור לא כל כך חיובי. הוא מתרפס בפני כולם. טוען בלי הפסק שהוא סתם יהודי עני וחסר כל. למעשה הוא די עשיר. כמו שהוא אומר, כשחסר כסף באים אליו ומבקשים עזרה ומבטיחים הרים וגבעות. כשמגיע הזמן לפרוע את החשבון, נזכרים שהוא בעצם כלב יהודי חסר לב. אין ספק שקשה לשרוד ככה.
ביתו, רבקה, היא אמיצה וטהורה. לא מוכנה לוותר על עקרונותיה גם בפני סכנה. אם זה על זהותה היהודית ואם זה על טיפול בחולים.
אני חושב שבריאן דה בואה-גילבבר באמת התאהב בה מעל הראש. הוא היה מוכן לוותר כל מעמדו ועל כבודו בשבילה. אבל רק אם היא היתה מבטיחה לבוא איתו. כשסירבה הוא הפך לנקמן ודאג רק להציל את עורו. לא שזה עזר לו, בסופו של דבר.
הגיבור הראשי לא היה למעשה איבנהו. איבנהו בעצם היה חסר הכרה בערך ברבע מהסיפור. הגיבור האמיתי הוא המלך ריצ'ארד. כל הסיפור נדמה כשיר הלל לו ולמלכותו.
גם אם אין אנשים ישרים ואמיצים כאלה במציאות, הסיפור מרתק גם בתיאור החיים בתקופה וקרבות האבירים וגם בסערות הרגש האנושי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
