השבוע לא היה לי זמן. בכלל.

זה היה 10 שעות עבודה כל יום במינימום. ברצף. ללא הפסקות מוגדרות.

אפילו שהיה קצת שכונה והיה גם ספיר טויטו בכל העניין.

היה מצחיק ומשתלם. מהמון בחינות..

השבוע נזכרתי שדווקא התעסוקה הזאת משכיחה המון דברים מטרידים וחוסר תעסוקה רק מריץ מחשבות כ"כ טיפשיות לראש.

ואיכשהו, להפסיק לחפש ולדון בזה עם עצמי זה מסתדר כבר לבד..

הזמן עבר, הגישה הקודמת עברה והשתנתה ובכלל- כל הסביבה השתנתה.

סביבת חיילים וצה"ל בכל מקום.

אין לי מושג מה הולך פה.

המצב מתחיל להעלות חיוך על הפנים.