עולם יקר, איבדת את זה.

איפה ההיגיון, היושר, הרצון הטוב, הצורך להרס תשתיות טרור ?

איפה כל זה ואיפה התעמולה של מסכני עזה.

ימני קיצוני אני לא, אבל לשמאל אני פחות מתחבר.

כולנו שדרות, אשקלון, יבנה, ק.שמונה, חיפה, אשדוד.

פגיעה רצופה בעיר אחת ויחידה לא אומרת ששאר המדינה בטוחה.

8 שנים.

8 שנים שלמות.

זה המספר שתושבי שדרות חיים תחת מתקפה.

אני, החיפאי והקרייתי שבמשך כמעט חודשיים הייתי תחת טילי חיזבאללה התחבאתי, במקלט, במרחב מוגן. לא יצאתי מהבית, לא חייתי.

ה"חיים" האלה היו תחת לחץ ופחד מתמיד. כל רעש קטן מקפיץ, כל תנועה לא במקום מקפיצה את הגוף, הראש לא מסוגל להרגע.

רק לחשוב מה יקרה אם תהיה עכשיו אזעקה. אם שווה להתקלח עכשיו או שזה ייקטע ע"י אזעקה ונפילות.

8 שנים.

הם לומדים, יוצאים, אמורים לחיות חיים רגילים תחת צבע אדום.

ועכשיו, כשממשלת ישראל פועלת ותוקפת ומנסה לפגוע אך ורק באלו שאשמים למצב הזה, שמאלני ישראל מרימים את הראש.

אין לכם בושה? אני מתבייש לגור באותה מדינה כמוכם.

מדינת ישראל יצאה מעזה, התנתקות 2006. יהודים נעקרו מהבית. הובלנו להם חשמל, מזון, תרופות, אספקות שונות ואפילו תעסוקה לחלקם.

הם רוצים להרוג אותנו, להשמיד את מדינת ישראל והיהודים פה ולא יותר מזה. הם אומרים את זה בגלוי.

אין לנו שפה משותפת איתם.

הבלגנו. 8 שנים.

כמה מבצעים לשינוי המצב נעשו, ולא עזרו.

הסכם הפסקת אש הופר, וישראל מבליגה.

אני לא חושב שאפשר להתמודד עם זה אחרת כרגע

אני לא אהיה בור. אני בטוח שהיה אפשר לפתור את זה אחרת. אבל פעם, בעבר.

הגענו למבוי סתום, אין לנו ברירה.

אנחנו אמורים להגן על עצמינו, על האזרחים שלנו.

אני לא אומר שזה נכון להרוג, בטח שלא חפי פשע. אבל צה"ל עושה מעל ומעבר להתריע, להזיז, לפגוע בכמה שפחות אזרחים פשוטים.

המצב הזה בלתי נסבל, ואפשר רק לחזק את הדרום ולעזור להם בכל דרך אפשרית

אם ההורים שלי היו הגיוניים, מזמן משפחה מהדרום הייתה מתארחת אצלי..

רק שנצא מזה, בשלום. עם כמה שפחות הרוגים. גם ישראלים וגם עזתיים.